סיפור מקרה שמתאר את הקשר ההדוק שקיים בין הגוף לנפש.
למה זה לא קורה לי?
שמעתי את המשפט הזה לא מעט פעמים ממטופלים ומטופלות.
יושבת מולי אישה מקסימה, יפה אשת קריירה ואומרת לי:
"איך יכול להיות שאין לי זוגיות"?
אני מחזירה את השאלה אליה ושואלת אותה:
"איך זה יכול להיות"?
"אני כל כך רוצה זוגיות, מרגישה כל כך מוכנה לקשר, אני יוצאת לדייטים פוגשת אנשים ושוב ושוב לא יוצא מזה כלום בסוף".
אני מסתכלת על גופה בזמן שהיא מבטאת את משאלת ליבה.
ידיה ורגליה שלובות בנוקשות, כפות ידיה מאוגרפות ונשימתה קצרה ושטחית.
"הגוף שלך מספר לי סיפור אחר לגמרי"
היא שואלת:
"איזה סיפור"?
אני מפנה את תשומת ליבה אל גופה.
"מה את מרגישה בגוף"?
היא שותקת ושותקת ואז אומרת בקול חנוק "כיווץ"
רגע של מודעות מרגשת והתחלה של אפשרות לריפוי.
הגוף שלנו זוכר לצערינו יותר מהמוח.
הגוף זוכר אכזבות מקשרים שחווינו עוד מהילדות, טראומות וחוויות עבר קשות.
גוף שספג פגיעה
נכנס למצב כוננות הגנתית שאמורה לשמור על נפשינו מכאב ומפגיעה חוזרת.
אלה שגדלנו מאז, הזמנים השתנו והדמיות התחלפו אבל הגוף נשאר שם בהגנות בכאב ובפגיעות שחווה.
התהליך בפסיכותרפיה גופנית
בא ללמד את הגוף מחדש לסמוך, לתת אמון, לשחרר ולהרפות.
מטרת הטיפול לאפשר לנו להסכים לקחת שוב את הסיכון שיביא את הסיכוי לקשר טוב, בריא ואוהב.
ככה נגיע למצב בו הגוף והנפש מספרים את אותו הסיפור.
כך שאנחנו ננהל את רגשותינו ולא הם ינהלו אותנו.
זה לא אומר
שתמיד נבחר מה להרגיש.
ושרגש לא נעים פשוט יעלם.
אבל זה כן אומר
שנפתח מודעות ונכיר את הנפש שלנו על כל רבדיה העמוקים.
ככה נצליח להתעלות, להבין ולקבל גם את החלקים הפחות "רצויים" בתוכינו.
כך נוכל להנות ולממש את אפשרויות שהחיים מזמנים לנו.