רובנו מכירים את החוויה של שיכחה, חוויה בה אנו מדחיקים מהכרתינו מידע כלשהו. אז מה קרה למידע הכל-כך חשוב? והאם זהו בעצם תהליך נפשי? חוויה זאת, של שיכחה, יכולה להאיר על חוויה פתולוגית עמוקה יותר הנקראת ניתוק או דיסוציאציה.
שכחתי..האומנם?
באיזו מבוכה אנו מוצאים את עצמנו כאשר אנו מגלים ששכחנו פגישה חשובה? כמה מוזר לגלות שמידע כלשהו פשוט נעלם ממוחנו?
רובנו מכירים את החוויה של שיכחה, חוויה בה אנו מדחיקים מהכרתינו מידע כלשהו. פעמים רבות, אנו חשים מבוכה ואיננו מצליחים להסביר איך הדבר פשוט `נעלם` ממוחנו.
אז מה קרה למידע הכל-כך חשוב? והאם זהו בעצם תהליך נפשי? חוויה זאת, של שיכחה, יכולה להאיר על חוויה פתולוגית עמוקה יותר הנקראת ניתוק או דיסוציאציה. מהו ניתוק? ומתי ניתוק הוא תופעה פתולוגית?
אקדים ואומר כי, המונח ניתוק יכול לשמש לתיאור מצבים רבים: ניתוק רגשי, ניתוק תחושתי, ניתוק מהגוף, ניתוק התנהגותי (התנהגות שאנני מבין או זוכר ושאיננה מאפיינת אותי), ניתוק מחוויה כגון אי זכירת הילדות או חוויות נקודתיות במהלך החיים. ניתוק אף יכול להיווצר כתוצאה משימוש בסם או כחלק מתהליך היפנוטי. במאמר זה אתייחס לניתוק על צורותיו הפתלוגיים . נתמקד במקרים היותר שכיחים של ניתוק - במצבי דחק וטראומה.
תהליכים ניתוקיים מתבצעים אצל כולנו ומטרתם לשפר את יכולתינו לבצע משימות ולהסתגל למצבים שונים. בעת נהיגה, ישנה חוויה של `ביצוע אוטומטי`, כאשר המוח נמצא במצב רדום ופעולות רבות נעשות באופן מכאני וללא חשיבה. כמו כן, האדם, בהיותו ייצור חברתי, פעמים רבות מתאים את עצמו לסביבת אנשים משתנה ומביא חלקים שונים מתוכו החוצה בסיטואציות שונות ובזמנים שונים . בנוסף על כך, קיים `ניתוק לשם תפקוד` ,כאשר האדם ממדר את מחשבותיו ורגשותיו בזמן מסויים על מנת לצלוח משימה מסויימת. למשל, כאשר אדם מגיע לעבודה, הוא מדחיק ממחשבותיו את טרדות היום יום על מנת לתפקד בצורה מועילה.
באופייה הפתלוגי,תופעה בה נוצרת הפרדה בין חוויה או התנהגות לבין שאר החלקים המודעים של הנפש נקראת ניתוק או דיסוציאציה. זהו למעשה מצב של חוסר אינטגרציה וקיטוע בן החלקים השונים של הנפש. הניתוק גורם לפגיעה בזיכרון, בריכוז ובתחושת העצמי. .
ביטויה הנדיר ביותר של דיסוציאציה הינה הפרעת אישיות דיסוציאטיבית הנקראת גם הפרעת אישיות מרובה או פיצול אישיות DID Dissociative identity disorder) ). עם זאת, היבטה הנפוץ יותר הינו כהסימפטום המופיע במצבי חרדה, דיכאון, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח, התקפי פאניקה, פוביות, OCD , הפרעות אכילה ושינויים במצב הרוח. בצורה כוללית, ניתן לאמר כי חוויות אלו, מצביעות על מצבי דחק ותסמונת פוסט-טראומה PTSD (Post-Traumatic Stress Disorder ). כאן, יש המקום לציין, כי הגדרתה של טראומה היא חוויה הגורמת לתחושת אימה וחוסר אוניים אשר המאיימת על שלמותו הפיזית או הפסכולוגית של האדם.
תהליך הניתוק כולל, לעיתים, תחושות תחושות כגון חי-מת, חוסר רגש, תחושת מרחק ביני לבין העולם, תחושת ריחוף, טשטוש, שיכחה, תפקוד אוטומטי, עייפות, חוויה מוזרה של `עצמי`, בהיה, ניתוק במחשבה, חוסר רגש, עד כדי חוסר תחושה פיזית. פעמים רבות תהליך הניתוק נראה לאדם ולסובבים אותו כמעין נטייה לרחף או נטייה לשיכחה וחוסר קירקוע . כאשר למעשה, מדובר בתופעה פתולוגית המצריכה התייחסות.
תפקידו של הניתוק הינו לשמש מנגנון הגנה מפני תחושות של כאב והסבל. הוא בעיקר מבטא את הקושי בהתמודדות עם רגשות קונפקטואליים וזיכרונות מפחידים. היות וניתוק מאפשר לפצל ולקטוע רגשות וזיכרונות הוא מאפשר לשאת טראומטיות קשות ללא ההצפה הרגשית המלווה אותם. כאשר אדם מדווח על חוויה קשה שעבר ללא אלמנט רגשי, הדבר יכול להצביע על שימוש בדיסוציאציה.
בארועים טראומטיים רבים נוצר נתק בן הגוף להכרה כמו במצבים של אונס והתעללות מינית. הנפגעים עלולים לדווח על תחושות של חוסר תחושה ורגש בזמן האירוע עד כדי מעין תחושה של יציאה מן הגוף. באותו האופן, חויות אחרות של הלם (למשל, הלם קרב) יוצר קיטוע בן שלבים שונים של מודעות ומעין התנהגות על אוטומט והדחקה. במקרים אלו , על מנת להגן על עצמו הפרט נאלץ לנתק את עצמו מן הסיטואציה הבלתי נסבלת וזאת על-מנת להגן על שלמותו הפסיכולוגית. יתכן כי לאחר הטראומה תימשך ההגנה זאת אל מול מצבים, מקומות או אנשים העלולים להזכיר את אירוע הטראומה ללא כל קשר ישיר או רציף. קיימת חשיבות רבה לעוצמת הניתוק באירוע הטראומטי עצמו מפני שאותה עוצמה עלולה להשפיע בעתיד על עוצמת השימוש באותו מנגנון עצמו. בחוויות של טראומה התפתחותית עלולים להיתפתח קונפליקטים בן רגשות שונים, כאשר היכולת היחידה לשרוד אותם הינה התעלמות מהרגשות השליליים. למשל, כאשר דמות ההורית הינה אף מקור לאהבה ולטיפול ואף המקור לסבל ואימה, הניתוק מאפשרת להישאר אך ורק עם הרגשות החיוביים כלפי הדמות המטפלת.
לסיכום נאמר כי חווית הניתוק מאפשרת את הפחתת הכאב אך בעותה העת אף מפחיתה את תחושת החיות וההנאה. כאשר האדם מנותק יכולותו להגן על עצמו מפני מצבים מאיימים אמיתיים פוחתת היות משום שהוא אינו נוכח לגמריי.
במהלך טיפול נפשי, כהות חושים ודיסוצאציה לרוב מעידים על תסמונת דחק פוסט טראומתית. ניתן לראות בבירור קשר ישיר בן נתק בן חלקים שונים של האני לבן סמטומיים שונים של חרדה ודיכאון יצירת אינטגרציה בן החלקים המפוצלים גורמת להפחתה בתחושות הדחק וירידה משמעותית בסמפטומיים. נדרשת מידה רבה של תחושת הביטחון במפגש עם הפרעות דיסוציאציה ובתסמונת דחק פוסט טראומתיות. חשוב לעודד את ביטחונו של המטופל ביכולתו לשאת את רגשותיו ולהתפתח מהם משום שיכולת זו תאפשר להפחית את הצורך בשימוש בדיסוציאציה.
http://www.neomibar.com/articles/disconect-sicheisen.html
המאמר פורסם גם כאן »