ספרי פלדנקרייז: שנות השישים ואילך

שכלול היכולת (Awareness through Movement)

הספר ראה אור בעברית לראשונה בסוף שנות השישים. באותה עת משה היה כבן 55. הוא כבר פרסם את תרגומו לעברית של ספרו של ברוק על האוטוסוגסטיה, שיטתו הסנסציונית של קואה, וגם חוברת מלווה בצילומים שכתב על שיטתו בקרב מגע, ועוד שני ספרי הדרכה בג`ודו, וספרו שנכתב באוריינטציה מדעית יותר גוף והתנהגות בוגרת ב- 1949. הוא כבר כתב, אם כי טרם פרסם, את הספר שנועד להביא את התאוריות שלו לקהל הרחב – העוצמה האישית, שראה אור רק ב-1985. בערך באותו זמן או התחיל לאמן את הדור הראשון של המטפלים העתידיים בשיטתו. נראה כאילו הוא חש שהזמן הבשיל לפיתוח שיטתו לא רק תחת ידיו שלו עצמו, שה"שיטה" הבשילה, כביכול, עד כדי כך שתוכל להתחיל בדרך עצמאית יותר ויותר של חיים עצמאיים. 12 השיעורים המובאים בספר זה נבחרו מכאלף שיעורים שהוא לימד במכון שלו בתל אביב. בקצרה, הספר הוא הצגה ראשונה של רעיונות אמצע-הדרך שלו לקהל הרחב. הספר נחל הצלחה רבה ועד מהרה ראה אור בצרפתית, בגרמנית, בשוודית, וכמובן, גם באנגלית.

באותה עת היה למשה כבר ניסיון רב מאוד הן בטיפולים פרטיים הן בהדרכת קבוצות. לפני שפרסם את תיאור המקרה המפורט הראשון שלו הוא המתין עוד כעשר שנים, ואז הוציא לאור את "מקרה נורה", שנועד להיות הראשון בסדרה, אך הפרויקט השלם לא יצא לפועל.

אמנם, סגנון הכתיבה של משה אינו "פופולרי" אף באחד מספריו. ייטב ביותר לקראו לאט, משפט-משפט. הוא מרמז (בדרך כלל בלי להגיד זאת מפורשות) על מחברים רבים ועל תאוריות רבות, מערבב אותם כרכיבי תבשיל בתפיסותיו על התנאים, הגישות והטכניקות המיועדות לחדש את כוח החיים של הצמיחה האישית לקראת בגרות.

בערך שליש מהספר מיוחד לדיון כללי. שני השליש האחרים הם 12 השיעורים. גם בהגשת השיעורים משה שוזר שיקולים תאורטיים. כיום ניתן להשיג ממקורות רבים מאות רבות של שיעורים בקלטות אודיו ווידאו ובתקליטורים. עם זאת, ההעמדה אלה לצד אלה של הנחיות לשיעורים וההסברים התאורטיים מאירה את ההסברים הללו באור מיוחד בטקסט שלפנינו.

באשר לתאוריה, היא מחולקת באלגנטיות לכותרות משנה, כך שהרעיונות מאורגנים באופן הנוח ביותר לקריאה, ככל שניתן לצפות מטקסט כזה, שהוא הצגה תמציתית של רעיונותיו של הוגה מקורי באופן בלתי רגיל, שהפרספקטיבה שלו רחבה במידה יוצאת מן הכלל.

דימוי עצמי הוא המושג הראשון הנדון. הפסיכיאטר הגרמני שילדר כתב בשנות העשרים, ואני מנחש שמשה הכיר את כתביו והתרשם מהם על הרישום של גופנו כפי שהוא נרשם מוח, הנחוץ לכל התפקודים הרצוניים של הגוף. הידעת, למשל, שאצל בני אדם מסוימים שאיבדו את תמונת כף היד במוחם מפאת פגיעה מוחית, איבדו בהדרגה את היכולת לספור (הממוקמת במקום אחר במוח)?

התעניינותו של משה ברישום תמונת הגוף במוח אינה מהפרספקטיבה של רישום סטטי אלא כדימוי דינמי, מה שהוא כינה שנים אחרי כן Acture במקום Posture (תבנית פעולה במקום תבנית יציבה). הדימוי העצמי הדינמי מהתפקודי אינו יכול להגשים את עצמו במלואו, תמיד נשארים דברים שטרם למדנו, משהו חדש לגלות. אבל מהם הדברים שנרצה ונוכל לעשות ומה לא? מה הגבולות המציאותיים של רצוננו החופשי? איפה המגבלות שמוטלות עלינו מכוח התורשה והחברה, כלומר החינוך? מה החלקים היחסיים של החינוך הנורמטיבי של החברה והחינוך העצמי האישי שלנו?

את התשובה נוכל למצוא רק בחינוך-עצמי מתמשך. ומתוך כך אנו מוצאים את עצמנו בעיצומו של הדיון באיזון בין האישי והחברתי; המחירים שהחברה גובה מאיתנו כתנאי לפיתוח תחושת הערך העצמי, והצעתו של משה לפתח תחושה של "ערך עצמי פנימי"; הבחירות של הדחפים שאותם אפשר לספק וכאלה שצריך לבלום, וכו`. מטרתו של משה היא למצוא שיטה אפקטיבית של שיפור עצמי מתמיד. הוא בוחן את הבעד והנגד של כמה שיטות אחרות לטיפול ולחינוך, ובהן את הפסיכולוגיה. הוא מדבר על "מצבי תודעה" שונים. הוא התלהב מהפוטנציאל של האוטוסוגסטיה וההיפנוזה. בשנותיו הצעירות הוא התעניין בהצלחותיו של קואה (שהטכניקה שלו משתקפת כיום בטכניקה של דה-סילבה); בשנותיו המאוחרות הוא טען שהוא עושה בתנועה מה שמילטון אריקסון עשה במילים.

משה מונה תשע סיבות לטובת השימוש בתנועה כאמצעי לשיפור עצמי וחינוך עצמי מחדש. אין ספק שהוא קיבל השראה מהתאוריה הפסיכואנליטית של פרויד. במובנים מסוימים הוא פיתח את המקבילה הפיזית לשיטה זו, והזמין את מטופליו ותלמידיו לחוות את התנועות הראשוניות מהילדות המוקדמת. מטרתו הייתה לפתוח מחדש את נתיב הצמיחה לאישיות השלמה, בראותו בתהליך הפיזי תווך הנותן את עצמו בקלות הגדולה ביותר לשינוי אפקטיבי.

לאחר מכן משה מתאר בקצרה את המסגרת הנירולוגית. מהו מותר האדם המייחד אותו משאר בעלי החיים? יכולת הפשטה, הבחנה דקה, לימוד מתמשך, מגוון החוויות האישיות (כפי שבולט בתחומים כמו אמנות, לשון, ספורט וכו`) – אלו הם מושגי מפתח. המודעות נדונה במשמעותה כתיאום בין כוונה לפעולה.

הפינלה של הספר ממריא לגבהים: משה האמין שהתודעה האנושית עודנה בינקותה, על הסף לקראת הופעתו של המין האנושי הבוגר. התהליך הנדרש הוא ה"תיאום ההרמוני בין ה`רכיבים` הללו, כדי שיתמזגו לאחדות שלמה. ברגעים הללו שבהם התודעה מוצא את המכנה המשותף של הרגש, התחושה, התנועה והחשיבה, האדם מרגיש את האחדות האורגנית בינו ובין הקוסמוס, ואז הוא מתגבר על מכשול הבדידות..."

מקרה נורה (The Case of Nora)

כותרת הספר "מקרה נורה" (או כותרת המשנה שלו) היא "מסע בג`ונגל של המוח". למעשה, הספר הזה, הקצר יחסית, מאפשר לנו לטייל טיול קטן אך רב-ערך ביותר במוחו של פלדנקרייז, כביכול. לכל מי שמבקש להתחקות אחרי דרך חשיבתו של האדם הנדיר הזה, הספר שלפנינו הוא פנינה נדירה במכלול ספריו (ובהם עוד ארבע ספרים על השיטה ושני ספרי הדרכת ג`ודו). הטקסט מרוכז כל כך שאם ברצונך לסמן במרקר משפטי מפתח אתה עשוי למצוא את עצמך מסמן כמעט את כל הספר. ואני, בניסיוני לסקור אותו, נקלעתי למצוקת מה: אלה מקוראיי שקראו את סקירותיי האחרות על ספרי משה יודעים שאני מנסה לשקף את ייחודו של כל ספר בעיקר בדרך של הבאת מובאות. בדרך זו אני מקווה שהקורא יוכל להיעזר בדוגמאות מרכזיות להבנת ענייניו העיקריים של הספר. אבל כאן – שני שלישים מהספר ראויים לציטוט בסקירה, ובמה אתחיל? אללי, כבר בזבזתי שורות רבות מדי בפתח הדבר הזה... אני ממהר לעבור לטקסט.

"הסוג החשוב ביותר של הלמידה היא זו שבה הכמות הופכת לאיכות חדשה... לעתים קרובות איננו מבחינים כלל בסוג זה של למידה... כאילו ללא מטרה... ולפתע מתהווה צורה חדשה של פעולה, כביכול יש מאיין... חזרה אינסופית ושינון, הטפה, שכר ועונש – אין בהם תועלת..."

"בשעה שחיכיתי [לפעמים במשך ימים או שבועות] הרביתי מאוד לחשוב עליה [המטופלת שלו] כפי שאני עושה תמיד עם המטופלים שלי... אין לי טכניקה קבועה... זה נוגד את עקרונות השיטה שלי... אני סוקר בהדרגה את תפקידי הגוף. המבנה והפעולה קשורים הדוקות זה בזה... אני מתאר בדמיוני את מעורבותה של מערכת העצבים בתפקוד. אני חושב על חלק הגוף כאילו הוא שולח זרמים, לפעמים נוזלים, לפעמים חשמליים, לפעמים כימיים. אחרי טרנספורמציות רבות הוא נגמר בפעולה שרירית שתוצאתה היא פעולה שאפשר להבחין בה. כשתמונת הדמיון שלי נתקעת במקום כלשהו... אני שואל את עצמי: האם זו דיפוזיה? מכשול רך? סטייה? אבדן תנופה? קטיעה של הרצף? או אולי אחת מהטרנספורמציות אבדה?

"נסה לנעול את נעליך בכל הצורות האפשריות, ותופתע לגלות עד כמה לא ייתכן להצליח בכך בדרך מקרה... כמה מופלאה ומורכבת היא צורת הפעולה הרגילה... האם שאלת את עצמך למה הרפיה והפחתת המתח היו נחוצים לפני הסוג הזה של ההדרכה? לא תמיד קל להבין את הפשוט והמוכר היטב.

"כשמאפשרים את למידתו של האדם הבוגר, הכרח לנחש את הגיל שבו המטופל נסוג בשלבי התפתחותו. גדילה פירושה סדר. אי אפשר לשנות את הסדר הטבעי. אילו לא למדתי להבחין בשינויים קטנים לא הייתי יכול לשאת את החזרות האין-סופיות הנדרשות בהדרכה.

"התמצאות מרחבית היא מושג מופשט, ולכן איני יכול לטפל בה ישירות. אינו יודע איך לתקן את תפקוד ה`התמצאות המרחבית`, אבל אני יכול לעזור לאדם להבחין בין ימין לשמאל.

"כל עוד בני אדם [שלא הצליחו לבצע פעולה מסוימת לאורך שנים רבות] אינם יכולים לעשות זאת בבית מיזמתם שלהם, אין הם מרגישים שהם `החלימו`. החלמה היא חזרה בדיוק למצב התפקוד שסיפק אותם לפני הטראומה. אבל החיים הם תהליך – אכן, תהליך שאי אפשר להחזירו לאחור. שיפור, בשונה מהחלמה, הוא ידיעה שאנו רוכשים והנותנת בידינו את חופש הבחירה, היתרון הראשי והייחודי של ה`הומו ספיינס` ".

מובאות אלו יוכלו לשמש לך רמז על טבעו של הספר הזה. לפעמים בקראי את ספריו של משה נדמה לי שהוא היה כה גדוש בחשיבה רב-ממדית, עד שהייתה לו תחושה של צורך בפשרה כואבת כשביקש לפרוס את רעיונותיו לממד השטוח של טקסט כתוב. בספר יוצא דופן זה נראה שהוא בחר בפתרון המעשי של הדילמה: הוא מגיש לנו את ההתבוננות פנימה בתהליך השלם, וכביכול מצלם את תהליך חשיבתו בבחינה שבדיעבד.

כאן הוא אישי וכן מאוד. לכל מי שמעוניין בשיטתו, בין שהוא תלמיד בין שהוא מוסמך, ייחודו של הספר הוא ב"טיול מאחורי הקלעים" המוגש כאן. יש בו תרופה מצוינת לאשליה כאילו יכול להיות ספר הדרכה, ספר לימוד, לשיטתו של משה. מה שאנו יכולים לעשות הוא לעקוב אחר האוריינטציה שלו, אחרי דרך החשיבה והגישה שלו. וההצצה לסוגיות המעודנות של ה"סדנה" מרמזת על מה שמתרחש מאחורי ה"קסם" של האפקטיביות של המאסטר. אכן, הרבה מזה הוא בגדר קסם, אבל זה היה קסם מחושב היטב, שהושקעה בו התבוננות בלתי נלאית ועתירת הבחנה.

ג. תחילת שנות השמונים: "הנסתר שבגלוי"

הספר ראה אור ב-1981, כשלוש שנים לפני מותו של משה. הוא עוסק ב"רעיונות הפשוטים והיסודיים של חיינו היום-יומיים שמפאת ההרגל חומקים מההבחנה". בפתח הדבר שלו, משה אומר: "החומר חדש. מי שהזדקן הוא הכותב". הוא מספר לנו: "הספר הזה יכול לעזור לך בדרכך לדרך מאושרת יותר בכיוון התפתחותך האישית..."

הספר עוסק ב"איך" של הטכניקה (הן בטיפול האישי הן בשיעורי הקבוצות) ונמנע במתכוון מהעיסוק ב"למה".

כמה מהנושאים הנדונים הם: האדם כאורגניזם: מה משותף בינינו ובין החיים האורגניים בכלל, ובמה אנו יחודיים? הפוטנציאל הייחודי של הלמידה האנושית באמת. דיון בהיבטים ביולוגיים של היציבה. הגשה נדירה של התובנות שהיו למשה באשר לתבנית הגופנית של החרדה.

התובנה והמקוריות שלו, נסיון חייו העשיר והרבגוני, האמפתיה העמוקה שלו עם קוראיו, כל אלו זוהרים בבהירות ומהדהדים בעמקות יותר מתמיד בספר זה.