מי אמר שצריך לשיר רק בסגנון מוזיקלי אחד ולהתמקצע רק בו? המאמר הזה מסביר שאפשר גם אחרת.
בהוויה, בחינוך, בניסיון, בסוג הקול שלי, אני נחשבת לזמרת אופרה. בשנים האחרונות התחלתי ל`פזול` לכיוון סגנונות מוזיקה נוספים שבהם האישיות שלי מצאה מענה לחלקים היותר ספונטניים, חופשיים, יצירתיים שלה. כאלו שמחפשים ביטוי עצמאי ולא כפוף להוראות תפעול יוקרתיות שבהן אלתור לא בא בחשבון.
בצעירותי נמשכתי לסגנון הג`אז והפופ ולא פעם התנסיתי בהם. הייתי קהל נלהב של הרבה נגני ג`אז בארץ ובחו"ל.
עקבתי אחר אמנים גדולים, הקשבתי בשקיקה למלכות הג`אז: לאלה, לשרה, לכרמן לבילי, לדי די, לדייאן וניסיתי להבין מה מושך אותי בשירה שלהן.
כשהתחילו אלו לאתר (ולפעמים ממש מהאקורד הראשון), נסחפתי אחרי החופש שלהן לטייל בשבילי המוזיקה באופן עצמאי לחלוטין. הן הזכירו לי עפיפון, מצד אחד, מחוברות לאיזשהו קוד הרמוני וריתמי ברור ומקורקע ומצד שני מרחפות בעולם דמיוני שנוגע בהרבה צלילים זרים ומנוגדים לאותו קוד.
ככל שהאלתור הפך לשובב יותר והתרחק מאד מהמנגינה הבסיסית ובכך עשה בי היתולים ופיתולים, היה לי ברור, שזה מה שאני רוצה לעצמי. לעוף, מבלי לדעת לאן, ללכת לאיבוד קצת אבל תמיד לדעת שאם ארצה תמיד אוכל לחזור.
יחסי לג`אז נשאר כחלום באספמיה, אולי יום אחד זה יקרה... ובינתיים, שרתי תפקידי אופרה ? השמנא וסלתא הווקאלית של המוזיקה המערבית, התמקצעתי בוירטואוזיות מסוג מאד שונה מזו שמאפיינת את סגנון הג`אז. הכל היה כתוב בתווים, בלי חריגות, בלי אלתורים.
לשיר אופרה זה כמו לחתום על הסכם, התנאים ידועים מראש ויש מעט מאד הזדמנויות לחופש מוזיקלי. אני חתמתי ולא הפרתי שום תנאי בהסכם.
תראו לי זמרת אופרה שפתאום תחליט שהערב קצת נמאס לה לשיר בדיוק את מה שכתוב בתווים והיא מחליטה לאלתר על התפקיד הידוע של `כרמן` - וכשתראו לי, אצטרף לבית האופרה הזה בשמחה.
בחרתי להיות זמרת אופרה ובזאת התחייבתי לבצע כל תפקיד אופראי הכי קרוב לכל מי שביצע אותו לאורך ההיסטוריה. בעצם היו לי שתי אפשרויות; או להישמע כמו אותן דוגמאות קלאסיות או לא לשיר אופרה בכלל. אין משהו באמצע!
ולמרבה המזל, התבגרתי מוזיקלית, מצאתי את האמצע. הבנתי שמותר לאמנית שירה להתנסות במהלך חייה בעוד סגנונות מבלי לעזוב את הסגנון המקורי.
התחלתי ללמוד לשיר ג`אז. עשיתי זאת קצת בהיחבא. לא הצהרתי על עצמי בשום מקום שאני זמרת ג`אז. כשהופעתי עם הרכבי ג`אז, אמרתי לנגנים שאני מנסה משהו חדש, ככה לגוון. שלא ייבהלו שאם פתאום תתפלק לי איזושהי עוצמה קולית וחס וחלילה יכנס איזה ויבראטו מהעולם האופראי.
הזהרתי את אנשי הסאונד שיש לי קול חזק ולפעמים יכולים להיות חריקות במיקרופונים. תפסתי מרחק נכון מכל מה שיכול להתפוצץ מההדף... ולמדי למתן את הדרמטיות הקולית ולמצוא צבעים חדשים בקול שמתאימים לסגנון הג`אז.
משמח להגיד שכל הנגנים שעבדתי איתם היו נחמדים במיוחד והצעירים ביניהם חשבו שזה מדליק שזמרת אופרה שרה ג`אז. המבוגרים יותר חשבו שזה בטח יעבור לי ושאני לא באמת זמרת ג`אז טהורה כמו שהם מכירים.
אבל מה... את האהבה לג`אז אי אפשר להסתיר יותר מידי. `תפסו` אותי מזמזמת, מאלתרת. אמרו לי שזה מתאים לאופי השובבי שלי, לחוש ההומור שלי, לחופש ולעצמאות שלי. אז, הקשבתי להם ולרחשי ליבי ופשוט העזתי לשבור את הכלים ולהופיע במופעי ג`אז במועדוני ג`אז בארץ ובחו"ל. לאט לאט.. כך שהמעבר לא יהיה דרסטי מידי.
ועם הזמן, התחילו להגיע תלמידים שביקשו ללמוד לשיר ג`אז. ראיתי שהכי קל עבורי, זה לאלתר. לא הבנתי את החוקים ההרמוניים אבל הנשמה המוזיקלית שלי וכל מה שצברתי כמוזיקאית במשך השנים, הבינו דבר ועוד דבר והסתגלו בזריזות מפתיעה. הרי הידע הקולי, המוזיקלי ההיכרות עם הבמה, האוזן הרגישה, החשיפה לאלפי אומנים היו כבר שם בתוכי. מה שנשאר זה לפנות קצת זמן כדי להיות תלמידה מחדש. להתמסר לתהליך הלמידה עם מורה אחר.
בחרתי לי קולגה, מורה לג`אז נפלא וצנוע בשם גיא דוד שמלמד במקום העבודה שלי - מרכז המוזיקה ברעננה. שמתי את עצמי במקום של `לא יודעת כלום`. מקום נפלא למי שיודעת כל כך הרבה..., ראיתי בזה סוג של התמסרות למקומי כתלמידה ולא כמורה. כל כך משחרר, כל כך נפלא להיות תלמידה של מישהו אחר פעם בשבוע. לספוג, להתאמן, לגלות עולם חדש של אפשרויות.
חייכתי באושר גדול כמו ילדה שעומדת בפני קופסת צעצועים צבעוניים פתוחה לרווחה. הקופסא שהייתה לכאורה סגורה בפניי במשך שנים ושילדים אחרים שחקו בצעצועים האלו ולא הזמינו אותי לשחק איתם.
ועכשיו, הקופסא פתוחה לפניי, ואני רק רוצה לשחק כמו שבאנגלית אומרים Let`s Play Music
ככה חצי שנה לפני גיל 50 ואני לומדת לשחק מחדש ונהנית מכל רגע של חופש ליצור ולהתפלש בצלילים שלא העזתי להוציא מתוכי כבר שנים.
אולי לא יקראו לי אף פעם זמרת ג`אז ונשמות טובות יגידו שלא שירכתי את רגלי במספיק במועדוני ג`אז רווי אלכוהול וריח סיגריות. כל זה נכון. לא צריכה כותרת ולא צריכה תעודות.
תנו לי רק לאלתר, החיים קצרים מידי לחפש אישורים של אחרים. וכן, לכל אלו שתמהים. אפשר להיות זמרת אופרה וזמרת ג`אז באותו גלגול של חיים ו אפשר גם ללמד את שני הסגנונות בו זמנית.
המאמר פורסם גם כאן »