סוד כמוס" הוא בעצם שם של תרגיל מאד עוצמתי ועמוק. הוא כל כך פשוט, גאוני וטוב, וכל מהוא מבקש מאתנו זה טיפה להרחיב את הגבולות של הביטוי שלנו לערוצים פחות מוכרים. וזו גם המתנה שלו. תהנו!
רגע קטן של פילוסופיה ..
יש לי הבנה שמתבהרת ומתעצמת עם הניסיון ההולך וגובר בליווי אנשים בתהליכי ריפוי והתפתחות רוחנית דרך הקול, והיא שרובנו, בני אדם שגדלו בתוך תרבות מערבית נורמטיבית, התרגלנו לצמצם את הביטוי שלנו החל משלבים מאד מאד ראשוניים בילדותנו.
זו כמובן לא אמירה חדשה, אך משמעותה היא שבעצם הקול שלנו, ערוץ הביטוי העיקרי שלנו -
שתפקידו לתמסר נאמנה את החוויות / רגשות / אמונות / תפילות / כאבים / רצונות שלנו, הוא ערוץ רחב ופתוח במהותו.
אך כל אתגרי החיים שנתקלנו בהם בשלבים בהם עוד היינו חסרי אונים ותלויים לחלוטין בעולם החיצוני להישרדותנו, השאירו חותמם על הערוץ שלנו, ואנחנו בעצם למדנו לנתב את הביטוי שלנו כולו דרך ערוץ מאד צר יחסית שהרגיש לנו מספיק בטוח.
זה מה שכיום אנחנו מכירים היטב כאינטונציה של הדיבור שלנו, סגנון הדיבור המסוים שאנחנו מזוהים איתו, הווליום היחסית קבוע וכדומה.
וכשאנחנו שרים, נכון שאנחנו יודעים בדיוק עד איפה אפשר למתוח את הקול ואיפה זה נהייה "מסוכן", כלומר גובל ב"זיוף",
ואנחנו יודעים לעצור שניה לפני כן? מדהים.
אז תרגיל סוד כמוס נועד להגמיש טיפה את התפיסה שלנו את הערוץ הקולי שלנו ולהרחיב אותו קצת.
(רצוי לעבוד בזוג, אך אפשר גם לבקש מהטבע או הקיר להיות הבן זוג שלנו.. (אפשרי, אך בעיני זה יהיה פחות יעיל, לפחות להתחלה..) )
אז ככה:
מתברים לרגש מסוים, תפילה, רצון של הלב או אפילו תקשורת מאד ברורה כמו צורך לשים גבול מסוים או בקשה ספציפית.
זה גם יכול לעבוד היטב במצב של סערה / מתח / כעס וחוסר בהירות רגשית.
העיקר להרגיש, לדעת שאנחנו מרגישים. לא חייבים להבין בדיוק מה.
ואז פשוט, במקום לנתב את העוצמה הרגשית למילים, לנתב אותה לצלילים.
יש שקוראים לזה ג`יבריש. אפשר גם לקרוא לזה שפה אוניברסאלית, או שפה של הנשמה.
העיקר שיצאו הברות וקולות שיבטאו את הרגש שלנו, כמה שיותר באותנטיות.
בן הזוג שלנו נמצא שם כמיכל של הקשבה. מאזין ומרגיש.
לאחר כמה רגעים של ביטוי, כשאנחנו מרגישים שזה מספיק. אפשר לבקש מבן הזוג שלנו לתאר לנו מה הוא חווה, איזה רגשות עלו בו. ואם יש לו אומץ ונכונות, להסכים לשקף לנו חזרה את החוויה שהוא עבר תוך כדי הביטוי שלנו, גם, כמובן, בשפה של צלילים והברות.
החלק האחרון הזה הוא עוצמתי ומענין מאד. הרבה פעמים דרך שיקוף שכזה אנחנו מגלים איכות חדשה שמקורה בביטוי שלנו, ולא היינו מודעים.
כשאנחנו בביטוי של הצלילים - לא לחשוב, פשוט לתת לזה לצאת. לכולנו היכולת המולדת הזו, וככל שפשוט נתמס לה, כך היא תפתיע אותנו במגוון הרחב של התדרים שפתאום נגלה שאנחנו מתמסרים.
בסיום - שומרים על מרחב של שקט. מכילים רגע את התדרים ש"נזרקו" לחלל. ומתחלפים.
מוזמנים לשתף אותי מה עלה ואיך הרגיש.
אני כאן.
בהוקרה
סמדר
המאמר פורסם גם כאן »