הנפש מגיבה למעברים.
המעברים הם רעשים לגוף ולנפש.
יש מגוון דרכים לעיכול המעברים כדי לאפשר לעצמינו תנודות פחות קיצוניות בין מצבים...
אנשים מגיבים חזק למעבר ממקום למקום ומאינטראקציה לאינטראקציה.
מרבית הזמן המודעות לכך אפסית.
התודעה כל הזמן במהלך הבא שיש לעשות.
הנפש מגיבה למעברים.
המעברים הם רעשים לגוף ולנפש.
הגוף מגיב לנפש.
כשהנפש לא משתלטת על הרעשים-הגוף מגיב.
מערכת יחסים הדוקה.
השפעה מיידית.
בטוב וברע הם יחד. אין לאן לברוח...
נמנענו להתייחס במהלך היום-זה יתבטא במהלך הלילה ע"י הפרעות שינה, חלומות, עייפות בבוקר ובמהלך היום, חוסר ריכוז ועוד ועוד..
התייחסות לרעש מאפשרת השפעה מרפאה.
המודעות העצמית מובילה לשינוי תודעה.
התודעה קלה לעיצוב. עיצובה אפשרי ע"י תהליך של תרגול, התמדה וסבלנות.
השילוב של לזהות מה אני חש יחד עם היכולת לדעת לעשות עם ההרגשה עבודה- מובילה להרגשת החופש והאושר.
ברגע הזה מתרחשת החלמה.
והריפוי מוביל לצמיחה.
התעלמות מהרעש יוצרת השפעה מזיקה.
קורה לכם שהבטן נפוחה ולא מאוכל?
שהנשימה מתנתקת ולא רציפה?
שיש בכם עצבנות ולא ברור ממה?
כאשר מדלגים פעם אחר פעם מבלי לעצור ולעשות עם ההרגשה/התחושה עבודה נוצר אפקט מצטבר של דיסהרמוניה. מתכון ליצירת מחלה כרונית.
האם הדילוג מעבר לזה- מוחק את קיומו ?!
והאים כשאני עובר מעל זה (מ ?עבר...) אני לא מושפע מזה ?
ואולי המעבר צר ואני נדחק מהצדדים.
רק מנסה לברוח מהחנק הזה...
ושוב מוצא עצמי באותו השיעור, שנמנעתי שוב ושוב להתעכב , ללמוד ולעבוד.
העצירה, ההתבוננות, המרחב לקיים, לקיחת אחריות, התמדה בעבודה האישית והסבלנות מובילים לריפוי והתפתחות.
באהבה,
עמליה.
המאמר פורסם גם כאן »