להיות במערכת יחסים עם אדם אחר זה לחיות עם מראה המוצבת בפני בכל רגע.
בדרך כלל כשאני מגיב רגשית ונפגע או נעלב מאדם אחר הוא או היא משקף עבורי משהו שקיים בי ושאיני רוצה לראות ו/או שאיני אוהב בעצמי.
לדוגמא אם מישהו קורא לי שמן אבל הייתי רזה כל חיי אין לי לכך תגובה, אבל אם הייתי ילד שמן יתכן ואגיב באופן רגשי ולא פרופורציונאלי, או אם מישהו קורא לי משקפופר ולא היו לי משקפיים מעולם לא תהיה לי תגובה אבל אם כילד הרכבתי משקפיים, או שאני עדיין מרכיב, יתכן ותהיה לי תגובה רגשית.
כשאני באינטראקציה עם אנשים, שיקוף מתרחש כל הזמן ולרוב אני מתעלם ממנו אבל כשהשיקוף קורה מול בן או בת הזוג, יהיה לי קשה להתעלם בגלל החשיבות שאני מייחס לו או לה ומלערכת היחסים. לכן לעיתים אמצע את עצמי מגיב בזוגיות באופן שהוא מוקצן גם לאירועים שבמצבים אחרים לא היו מעוררים בי את אותה התגובה.
מבחינה זאת בני או בנות הזוג מהווים הזדמנות מדהימה עבורי ללמוד על עצמי, להכיר את עצמי טוב יותר, להתבגר ולגדול.
כשאני חש שהתגובה הרגשית שלי לבן או בת הזוג אינה פרופורציונלית, מוצגת בפני אפשרות לנצל את ההזדמנות ובמקום להוציא את התסכול והכעס על בן או בת הזוג ולפגוע במערכת היחסים, להעצר, לנשום ולנסות לברר עם עצמי למה בעצם אני מגיב כל כך חזק ובאיזה נקודה כואבת שאיני מודע לה או לרמת הכאב שלה, הוא או היא נגעו. בצורה זאת השיקוף שקודם פגע, הופך לדרך לתמוך במערכת היחסים ובעצמי.
כדי לעשות זאת עלי להיות מודע למספר דברים:
לא כל כעס על בן או בת הזוג נובע משיקוף. כדי לוודא שאכן מדובר בשיקוף עלי לוודא שהכעס אינו פרופורציונלי למצב ושאין לכך סיבה אובייקטיבית כמו עייפות, יום מתיש וארוך, דברים אחרים מכעיסים שקרו במהלך היום ועשו אותי נוח לכעוס וכדומה. קשה לעשות זאת כשאני כועס וכדי להמתין שארגע לבני שאני בודק אם מדובר בשיקוף או לא.
דרך נוספת לבדוק אם דבר מה שבן או בת הזוג עושים הוא שיקוף היא לראות אם מדובר בדפוס החוזר על עצמו שוב ושוב במערכת היחסים הזוגית ולעיתים גם מחוצה לה.
במידה ואני אכן מגיע למסקנה שמדובר בשיקוף מומלץ להמתין עד שארגע. קשה לחקור את עצמי ובוודאי שקשה לעשות זאת כשאני "מעוור" על ידי רגשות חזקים.
שיקוף דורש הסתכלות מעמיקה ולא תמיד הדברים הם כפי שהם נראים ממבט ראשון. לדוגמא: אם בת זוגי נפגשת עם אמא בתכיפות ואני חש כעס על כך יתכן ואני חש ננטש ושאיני בראש סדרי העדיפויות של בת זוגי, אבל כשאני בוחן לעומק אני מגלה שבעצם אני חש קנאה על כך שיחסי עם אימי אינם טובים כמו של בת זוגי ושכל מפגש של בת זוגי משקף לי את יחסי הלא טובים עם משפחתי.
במקרה זה הכעס הוא לכאורה על כך שאיני חשוב לבת זוגי אבל בבחינה מעמיקה הוא כאב על כך שמערכת היחסים עם אימי אינה תומכת וטובה.
שיקוף יכול להיות של מספר דברים בו זמנית. התנהגות בן או בת זוג יכולה לשקף עבורי יותר מפחד או כאב אחד. בדוגמא הקודמת יתכן והכאב הוא על כך שמערכת היחסים עם אימי אינה טובה אבל בו זמנית גם שיקוף של קנאה לכך שאני כל היום בעבודה ואין לי זמן פנוי לעצמי בשעה שלבת זוגי יש יותר זמן פנוי המאפשר לה להפגש עם אמא לעיתים תכופות.
שיקוף אינו בכרח של הצורה או של אופן הביטוי של הכאב אלא של מהות הכאב:
יתכן ובן זוגי יעורר בי כעס כי הוא אינו מקפיד על בקרה על ההוצאות הכלכליות שלו ושלנו. כשאני מסתכל לעומק אני רואה שהשיקוף הוא של הפחד שלי מהתמודדות, המתבטא אצלי דווקא באופן הופכי ובא לידי ביטוי בקפדנות יתרה על כל פרט קטן. הפחד שלי מהתמודדות מתבטא דווקא באופן הופכי לזה של בת או בן הזוג. כך למרות שבמהותו הפחד מהתמודדות זהה אצל שנינו הוא מקבל ביטוי שונה.
ההכרה בכך שבן או בת הזוג מהווים לעיתים קרובות שיקוף של הדברים שקשה לי איתם בי, מאפשרת לי להכיר את עצמי ואת אותם הפחדים והכאבים הנחשפים ומופעלים על ידי בן/בת זוגי ובכך לשפר את איכות חיי האישית ואת המערכת הזוגית כדי להופכה לזוגיות טובה, תומכת, נעימה ואוהבת.
המאמר פורסם גם כאן »