המגע הוא עניין "טעון" וכמעט אין מי שאדיש אליו. מה יש בו במגע שהופך אותו לכזה? ומה יש בו שהופך אותו לכלי טיפולי עמוק כל כך? במאמר אפרט מספר היבטי עומק על המגע.
מגע הוא עניין טעון. ואולי תעצרו רגע ותשימו לב מה האסוציאציה הראשונה או התחושה הראשונה שעולה בכם כשאתם חושבים על "מגע".
בשנות עבודתי שמתי לב שברוב המקרים התגובה למגע (למילה, עוד הרבה לפני המגע הפיזי עצמו) קיצונית וחד משמעית ? המגע הוא "עניין", הוא מעורר תחושות חזקות ואין כמעט אנשים שאדישים אליו. תגובות החל מ"אני לא סובלת שנוגעים בי" דרך מבוכה, השתתקות, התכווצות, בכי, צחקוקים ועד תגובות המבטאות עונג ורצון גדול למגע שלא יגמר לעולם...
אני חושבת שהמטען הרב סביב המגע נובע מהיותו צורת תקשורת וחיבור חשופה, בלתי אמצעית, מאוד ראשונית ואינסטינקטיבית - חייתית. הוא סוג של דיבור חשוף, נוגע בגבולות, בקצוות, נוגע במה שיש (ובכך, גם מנכיח את מה שאין) מאיר את מה שאנו הרבה פעמים נוטים להסתיר או להדחיק, משקף יכולת (או הימנעות מ)נוכחות וחיבור. מגע הוא התקשורת הבסיסית ביותר, תקשורת ניואנסית, אינטואיטיבית. מכל אלו נובעת הרתיעה ממגע וגם המשיכה אליו. עבור אחד המגע יעורר תחושות רוך והכלה, עבור השני - כאב, חסך ופגיעה ועבור האחר ? ניתוק וקיפאון או תחושות אחרות.
מגע וטכניקות מגע
ישנם כמובן סוגים ואופנים רבים של מגע ? מגע אמפטי, תומך, מחזיק, כואב, לוחץ, צובט, מהיר, איטי, רך, דוקר, עדין, גס, קר, טכני, רחב, נקודתי, נוקשה, עמוק, חודרני, מלטף, חזק, קל, מרחף, מחבק, אינטימי, מעיק ועוד... וכל זה בלי לדבר על מי נוגע ובמי, ובאילו נסיבות ומתי וכמה ואיפה. ישנן כידוע טכניקות מגע רבות לעבודה עם הגוף לצרכים פיזיים שונים. גם במגע המיועד לריפוי פיזי (ואני תוהה האם באמת קיים ריפוי "פיזי" נפרד מריפוי ברמות אחרות) אני חושבת שיש לשים לב שהטכניקה מושתתת על מגע איכותי נקי וקשוב.
האיכות של המגע היא הבסיס של כל טכניקה, וטכניקה שאינה מושתתת על בסיס של מגע נקי, איכותי וקשוב, בעייתית מהיסוד. לעומת זאת, במגע קשוב ומקשיב, גם אם ללא כל טכניקה, קיים הפוטנציאל הפלאי לתקשורת והבעה וגם לריפוי פיזי ונפשי. מגע כזה הוא מה שהורים מעניקים באופן אינסטינקטיבי לילדם. זהו מגע עמוק, מגע שהעומק והישירות שבו מאפשרים, מושכים וגם במקרים מסויימים מרתיעים.
אז איך המגע "מטפל"?
כשאני מדברת על מגע ככלי טיפולי אני מתכוונת לטיפול ברמה הפיזית ומעבר לה. ברמה הפיזית, זה לכאורה ברור. מדברים עם הגוף בשפה שלו, שפה של מגע, ובתוספת טכניקות שונות מסייעים לגוף לחזור לתפקוד מיטבי, להפחית ולהקל על כאב, להגדיל מרחב תנועה, לשפר יציבה, לשפר זרימת דם ובכך להזרים יותר חמצן לרקמות ולאיברים, להפחית מתח, עומס, לחץ, להרגיע Busy Mind, לאזן לחץ דם, לשפר ריכוז, לשפר עיכול, לשפר
נשימה ועוד ועוד (ולמעוניינים - יש מחקרים ומאמרים על יעילותו הפיזיולוגית המוכחת של העיסוי למשל).
וברמות נוספות?
- מגע הוא כלי בלתי אמצעי המסייע לחזק את יכולת ה- To Be, את תחושת האני ואת המודעות העצמית הבסיסית ? מה אני מרגישה??!. המגע מייצר תחושה וחוויה ואם לומדים לשים לב אליהן (כן, מוזר, אבל כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה פעמים לא מודעים ולא שמים לב למה הם חווים ומרגישים) מתחזקת תחושת האיזון, הקרקוע, הנוכחות, התחושה ש"אני קיים" והעוצמה והבהירות המחשבתית והתחושתית שהיא מביאה איתה. כל אלו מסייעים למציאת וחיזוק המרכז הפנימי, הקול הפנימי, הרצון הפנימי, המשיכה הטבעית ועוד. תחושת ה-To Be המופלאה.. כל כך הרבה שקט ופוטנציאל יש בתחושה הפנימית הזו, במודעות העצמית הראשונית והבסיסית הזו.
- אם מניחים שהאדם הוא מכלול המורכב ממימדים שונים (פיזי, רגשי, נפשי, תודעתי, רוחני), ואני מניחה כך.. אז הגוף הוא מימד אחד המשקף ומשפיע ומושפע, גם מאחרים. בעזרת נקודת המבט הזו ניתן ללמוד ממצבו של הגוף על המצב של מימדים נוספים וגם להשפיע על מימדים נוספים בעזרת הנכחה של שינוי במצב הגוף. למשל ? כאשר פוגשים גוף "סגור", או כאב באזור מסויים, או גמישות רבה מאוד, או חולשה, או ניתוק ? ניתן ללמוד מזה על מימדים נוספים באדם. באותו אופן ? כאשר אדם מצליח להרגיל ולהנכיח שינוי ותנועה חדשה בגוף, תנועה חדשה זו תבוא לידי ביטוי גם במימדים נוספים.
באופן כללי מושגים המוכרים מהעולם הטיפולי הנפשי והרגשי ? שיקוף, הכלה, החזקה, תמיכה, תנועה, גמישות, חיבורים, קיבעון? באים לידי ביטוי בגוף בצורה מאוד ברורה. בעזרת תרגום נכון ורגיש ניתן ללמוד מהם וניתן להנכיח אפשרות של שינוי בעזרתם.
- המגע מסייע ללמוד את גבולות האני ולשפר יכולת המפגש הבריא והיחסים עם האחר. הוא ממחיש בצורה מאוד ראשונית וברורה איפה אני מתחיל ואיפה אני נגמר, מה שלי ומה של האחר. זה לכאורה נשמע פשוט אך במציאות במקרים רבים כל כך, תחושת הגוף ותחושת החיבור והזהות עם הגוף והאחריות על הגוף לא ברורה כלל וכלל. ובמקביל, בכל כך הרבה יחסים בינאישיים פוגשים בלבול של גבולות ואחריות ועצמיות.
הנסיון מלמד אותי שיש קורלציה בין רמת החיבור לגוף ותחושת האחריות על הגוף והחיבה אליו, לבין יציבות ובהירות תחושת הגבולות הפנימיים.
טיפול המשלב מגע אפקטיבי מאוד בנושאים הקשורים לדימוי גוף, מיניות בריאה, אינטימיות, מפגש ויחסים עם אחר וכד`.
חשוב לציין כי ישנם טיפולים רבים בהם המגע הפיזי חורג מגבולות מטפל - מטופל. טיפול שמשלב מגע אכן צריך לתת את הדעת על שמירת גבולות בריאים, נקיים ונכונים בין מטפל-מטופל וזוהי סוגיה בפני עצמה.
- אנשים הנמצאים במצבי "קצה" ?מחלה, אובדן, עומס קיצוני, משבר חיים קיצוני וכד`, לא תמיד פנויים לתהליך תמיכה מילולי ותודעתי. במקרים כאלו, טיפול המשלב מגע מעניק החזקה ותמיכה בלתי אמצעית המאפשרות לחזק את כוחות החיים ולסייע בהתמודדות עם המשבר. עצם השחרור, ההרפיה, הפחתת העומסים, החוויה החיובית של הגוף בתוך תקופה של סבל וכאב, המקום המקבל והשקט שנותנים לרגשות ולתחושות הקשות בתקופות שכאלו, ובעיקר התנועה הפנימית שמורגשת ומודגשת למרות הנסיבות החיצוניות הקשות, כל אלו מאפשרים לאדם למצוא כוחות התמודדות גם מול נסיבות מאתגרות במיוחד.
- מגע ככלי טיפולי אפקטיבי ל"אנשים חושבים"... אנשים רבים חיים במצב של Busy Mind כרוני. הראש שלהם עובד כל הזמן ללא הרפיה. סוג של רעש פנימי בלתי פוסק. במקרים רבים אלו אנשים שתהליכי החשיבה, השפה והמילים הם עבורם (גם) דרך של הגנה, בריחה, רעש והסתרה. שילוב המגע בטיפול ככלי חווייתי ותחושתי הוא אמצעי לעקוף את מנגנוני ההגנה המוכרים. בכך הוא מסייע בצורה אפקטיבית ביותר גם, ואולי במיוחד, לאנשים שלכאורה זו לא ה"שפה שלהם".
כל אלו, ועוד, הופכים את המגע לכלי רגיש מאוד ואפקטיבי מאוד בטיפול. מובן שיש לשקול מתי ואיך נכון להשתמש בו ובכל מקרה להשתמש בו בתבונה רבה בהתאמה לכל מטופל ובמצבים שונים.