הדרמה הינה כוח דינמי המניע לפעולה. מי שמתקרב אליו ומעז לגעת בו, אינו יכול שלא להסחף בקסם המופלא.
המונח דרמה , ששורשיו עתיקים ביותר ,משמש היום ככותרת לפעילויות שונות : פסיכו דרמה , דרמה תרפיה ועוד.
דרמה, משחק , תיאטרון הן מילים נרדפות לתחום. היחוד שלו הוא שמי שעוסק בו הינו גם הכלי וגם המבצע.
הצייר יוצר באמצעות מכחול וצבע, המוסיקאי באמצעות כלי הנגינה בו הוא שולט, הפסל מעניק חיים לחומר זה או אחר. רק השחקן נותן ביטוי לאמנותו באמצעות האני שלו.
מה עומד לרשותו ?
שפת גוף, מימיקה, קול שבאמצעותו אפשר לתת ביטוי לכל סולם הרגשות. כל אדם הינו הוויה יחודית האוגרת בתוכה חושים, רגשות , זכרונות .רצונות ועכבות. אי אפשר ללמוד משחק אם האדם איננו מחובר לאני שלו. מילת המפתח היא אם כן ,מודעות.
בוא נדמה את מנעד הרגשות שלנו לקלידים של פסנתר. כל קליד ייצג רגש מסוים : אהבה, שנאה, כעס, פחד וכדומה. רבים מאתנו יודעים איזה קלידים יש להם, אבל הם משתמשים רק בחלק מהם. אחרים אינם מודעים בכלל למנעד הזה שקיים אצל כל אחד מאיתנו.
למה זה קורה ?
כי אנחנו תוצר של איסורים שאינם מועילים לנו , שהוטלו עלינו ע"י החברה, ההורים ומערכות החינוך : תפסיק לחלום, אתה מבזבז את הזמן שלך...תהיה נחמד... זה לא תרבותי לכעוס...אסור...אל תלך...אם תלך אז...גברים לא בוכים...בנות מהוגנות לא תתנהגנה ככה וכדומה
אנחנו פוחדים להיות מגוחכים , לא מוצלחים, לא חכמים לא מבריקים.
אני שמן מדי...אני סגור מידי....אני חסר ביטחון....אני לא מספיק יפה....חכם....
מוכר לכם ?
אנחנו שיפוטיים וממיינים את הרגשות שלנו לשליליים וחיוביים. יש רגשות יפים ויש לא. יש רגשות טובים ויש רעים.
אז יש לי חדשות בשבילכם. אין שום דבר חיובי או שלילי כשמדובר ברגש. לכל הרגשות יש ערך זהה ואין תגובה רגשית אחת טובה יותר מהאחרת.
מן הראוי ,שנשאף לחבור ואיזון שבו ניתן לעצמנו ביטוי מלא , בלי השוט המצליף של צנזורה, פילטרים ושיפוטיות. אז באינטראקציה זו או אחרת ,לא נציג רק את התכונות החיוביות והמוצלחות שלנו , אלא נחשוף גם את המגבלות והחולשות בפני הזולת . ולמן אותו רגע ומאחר ואין לכם יותר מה להסתיר, אתם מתפקדים ברמה של אמת,אותנטיות ומציאות ומשם השמיים הם הגבול.
כשאני מנסה להסתיר את הפחדים את חוסר הביטחון ואת החרדה, אז אני בעצם מדחיק הכל. ואז אני משותק ולא מתפקד.
למה לא לשאוף להגיע למצב שבו אתה מגלה מה אתה מרגיש באמת ונותן לזה ביטוי מלא. דחף אחד יוביל לאחר, בלי עריכה אינטלקטואלית ויכלול את כל מהלך ההוויה ? כולל הסחות הדעת, ההפרעות והקשיים. כל האלמנטים האלה צריכים להיות כלולים ברגע הזה. אל תעשה יותר או פחות ממה שאתה מרגיש ומשם ,תוכל ליצור מציאות אורגנית ואותנטית.
אז איך זה קורה?
במהלך לימודי המשחק, המשתתף נמצא בתוך מעגל חם ואוהד. הוא לא צריך להרשים את אף אחד. הוא לא צריך להיות לא חכם ,לא מוצלח ולא יפה. אנחנו מבקשים ממנו דבר אחד : תהיה אותנטי. תהיה אתה עצמך. תן ביטוי לא לכל מה שעובר עליך. בלי לסנן ובלי לצנזר .
למה בכלל לתת לאחרים לקחת חלק בחלקים הנסתרים של עצמי ?
לא בשביל הסנסציה ולא בשביל עוד פיסה של רכילות, אלא כדי לפרוק את זה מעצמך. וכשמידע "סודי " שכזה פורץ לאוויר העולם וקורם עור וגידים ,הוא יביא אותנו להכרה שהשד ,אינו נורא כל כך.
תהליך ההתקרבות והסרת המחיצות מקרב את אנשי הקבוצה זה לזו וברגע של חולשה הם עבורך חומת מגן. הם יתמכו בך. הם לא יתנו לך למעוד. ובתהליך הזה אנחנו מופתעים לגלות שהקשיים והבעיות שלנו הם לא ברומו של עולם. לאחרים אולי קשה אף יותר. הקבוצה חשה מיד אם האדם הוא אותנטי. זה כמו זרם חשמלי שנוגע בך ומציף אותך בחם.
כפי שנאמר קודם לכן, אי אפשר ללמד משחק את מי שלא מחובר לאני שלו. וזאת למה ? משום שאם אני לא מכיר את האינונטר הפנימי שלי , איך אוכל להנפיק רגשות מסוימים כשאני צריך לשחק דמות אחרת? גם התקשורת הבינאשית תזנק לגבהים חדשים.
אנו נלמד לפענח את שפת הגוף שלנו ושל אחרים וניווכח לדעת שהגוף, הוא זה שדובר אמת. אפשר לרמות בקול אבל לא בגוף.
מתוך התבוננות בשפת הגוף של הזולת, אני מזהה את מצבו הנפשי. אני לומד להכיר , שלא מספיק להאזין לזולת , אלא יש לבדוק גם מה עומד מאחורי זה. מה הוא לא אומר לי. אז אם תעמדו מול אדם שאומר לכם שהוא מרגיש נפלא אבל הרגליים שלו נעות בעצבנות ? אז תאמינו לרגליים ולא לשאר.
קשר עין הוא עוד מושג שיש לאמץ. העיניים הם הראי של הנפש ואם אנו לא ממוקדים בהם ,נחמיץ הזדמנות לקשר אמיתי ולקבלת מידע חשוב ולא מילולי.
באחד התרגילים שאפשר לקיים, אני מתבקש לרדוף את "השד" שלי מול הקהל. ה"שד " שלי , הוא אותו כוח שלילי ומשתק , המנסה לחבל בכל מיני אספקטים של החיים : הערכה עצמית, הסיכוי להצליח במובן האישי והמקצועי. והוא חזק והוא מתנכל לנו . יש להתרכז בתחושות הפיזיות ולדווח עליהן : מתח בעורף,...בכתפיים,...הבטן מתהפכת,...הלב דופק במהירות... הידיים מזיעות... אני מכיר בקיומו של השד , אני יודע באיזה מקומות הוא מסתובב אצלי ואני מרשה לו להיות שם ,כי אני לא יכול להתכחש לקיומו.
השד הוא מין יצור חמקני , השם לי רגליים ומקשה עלי בכל היבט. פוגע בהערכה העצמית שלי. מחליש אותי, מייאש אותי, משתק אותי.. אבל במהלך התרגיל, אני מבין שהשד הזה הוא פרי דמיוני וכי אני יצרתי אותו. הדיאלוג שאני מקיים איתו , חושף בפני את הדיבור העצמי השלילי שאני מרעיף על האמונה שלי. אבל אנחנו לא נאפשר לו לשלוט. נהפוך את היוצרות : לא הוא ישלוט בנו אלא אנחנו נשלוט בו.! בתם התרגיל אני ארגיש יותר חופשי ומרוכז . ההערכה העצמית שלי תועצם ואני עתיד לחוש פחות מקורבן ע"י אויב שהינו פרי דמיוני.
בשביל מה זה טוב?
אנחנו מאפשרים לעצמנו זרימה חופשית של העולם הפנימי שלנו וזוכים להתנסות מרתקת בגילוי עצמנו בל פעם מחדש. אנחנו מתחברים אל עצמנו ואל הרגשות שלנו ובאים לידי מימוש הפוטנציאל שלנו.
המקום הזה הוא חממה. אתם יכולים לעשות שם ככל העולה על הדעת.
תלמדו להכיר את התגובות שלכם ואת המקומות בהם אתה נתקלים בקשיים וזה בסדר. לכולנו יש. המודעות ההולכת וגוברת, הפתיחות והשחרור ,יזניקו אתכם למקומות חדשים ולמעשה אתם שרויים כרגע בתהליך הנפלא של צמיחה והעצמה.
וזה בסדר לבכות , לכעוס ולעשות שטויות ,להתנהג בצורה שאיננה פוליטיקלי קורקט וכל זה בתוך המסע המופלא של הכרת האדם הכי מעניין בסביבה. אתה עצמך !