את הספר `זן-שיאצו - מגע במרחב` - כתבתי בשנת 2000 כמענה לתלמידי שביקשו חומר כתוב, כי מה שמלמדת אינו נמצא בספרים. זהו ספר שמצליח להעביר את הניגון, לפניכם פרק אחד
מהו זן
שיאצו?
שיאצו זו אומנות המגע.
הכלים הם פשוטים : ידיים, ברכיים, אמות הידיים וכפות רגליים. הכלי המרכזי שמאחריהם הוא הגוף. במרכז הגוף ? הלב, ובמרכז הלב ? אהבה.
כלומר ?
שיאצו זו הדרך שלנו לפתוח כל אחד על-ידי מגע שבא מאהבה.
יש עוד כמה כלים בתוך השיאצו ? אחד מהם הוא השימוש בערוצי האנרגיה הזורמים לאורך הגוף שנקראים מרידיאנים (קווי אורך).
אחד מהם הוא השימוש בערוצי האנרגיה הזורמים לרוחב הגוף שנקראים זונים (אזורי רוחב). אחד מהכלים הוא מציאת כיוון הזרימה והפתיחה (נקרא KYO).והכלי המרכזי כדי להגיע אל כל אדם הוא דרך גופו של המטפל, דרך המרכז ודרך הלב.
אני יודעת שהגדרה זו שונה במקצת מההגדרה המקובלת ? "שיאצו מקורו ביפן והוא אומנות הלחיצה באצבעות על גבי ערוצי האנרגיה". אולם קשה לי להסכים היום ששיאצו מקורו ביפן. שיאצו מקורו בכל אדם, בכל חברה שקשורה לטבע, לנוף, למרחב. בכל חברה שעסקה במגע (כלומר ? כל האנושות), והתרומה הסינית והיפנית הנפלאה, היא אל תוך ערוצי האנרגיה שעוזרים לעבודה להיות מדויקת וטיפולית ומביאה לתוצאות מדהימות.
שיאצו זו אומנות הנתינה, העונה על הצורך העמוק ביותר שבנו ? לתת אותנו הלאה. זה עמוק יותר מהצורך שלפעמים נראה לנו ראשוני , הצורך לקבל ? מגע, או כל דבר אחר (כסף, רכוש, כוח וכו`).
שיאצו הוא פשוט. כולנו נולדנו אתו. דרך המגע באם, בסביבה, באדמה, למדנו על עצמנו, למדנו לקום וללכת ולהמשיך לחקור, ללמוד לשחק. ולכן עלינו להיזכר במקום ההוא בפנים. במקום שהוא תמיד תמים, אוהב ונותן. ומשם מגיע המגע שלנו באחר.
בתוך לימוד השיאצו, אנו לומדים לעבוד בתבנית מסוימת (ביפנית ? קטה). התבנית עונה על מגע בכל ערוצי האנרגיה והתבנית הינה לצורך הטמעת האיכות, הנתינה והאהבה. לצורך הלימוד איך לעבוד מתוך המרכז.
אולם העבודה היא עבודה שאינה מתחשבת בתבניות, או גבולות כלשהם ? היש גבול לאהבה?ולכן, לימוד הקטה זהו הבסיס. אך משהטמעת והבנת ? תן ליצירתיות שבך להובילך לאלפי דרכים כדי להגיע אל כל אחד מהמרדיאנים.
בשיאצו אנו לומדים לעבוד מתוך הפנים שלנו. ומתוכו עולים בנו רגשות, תבניות ישנות שמתנפצות, התנגדויות וכל מגוון הרגשות האנושי ? כי אלו החיים. אנו תמיד עובדים בתוך הלא ידוע וזה לא תמיד פשוט להסכים לכך. הידוע בא מהראש, מהחשיבה. הלא ידוע בא מהגוף, מהתחושות, והגוף הוא החכם האמיתי. הדרך היא של חוויה רחבה וענקית שמשנה אותנו בלי שנשים לב.