המפגש עם הנגינה הוא מפגש עם עצמינו
הנגינה וכל מה שצף בהקשר אליה, משמשים כאמצעי כניסה לעולם הפנימי של התלמיד/ה ומאפשרים לבדוק דפוסי התנהגות
מפגש עם עצמך באמצעות הפסנתר
מה זה בעצם ואיך הגעתי לזה?
ובכן, אני מלמדת פסנתר כבר הרבה שנים. גם ילדים וגם בוגרים. ובשיעור פסנתר עולים וצפים הרבה תכנים מהעולם הפנימי של התלמיד: כל הדעות שלו על עצמו, דרכי ההתמודדות, החששות, הקשיים, וכמובן גם הצדדים החזקים. כיון שאני שוב ושוב רואה את זה מופיע, וזה ממילא נוכח שם, הרגשתי רצון להתחיל לעשות בזה שימוש, ולהיכנס יותר לעומק, עם מי שמעוניין כמובן.
מה שמופיע בשיעור- הוא מה שקיים ממילא אצל התלמיד, ומופיע מן הסתם בעוד מקומות. תקיעות במישור מסוים בנגינה- בודאי מופיעה בעוד מצבים...
המפגש עם הנגינה הוא בעצם מפגש עם עצמינו, והנגינה וכל מה שצף בהקשר אליה, משמשים כאמצעי כניסה לעולם הפנימי של התלמיד/ה.
כדוגמה קטנה אביא תלמיד שלי, בערך בן 40, אקרא לו טל, שמתעקש לנגן תמיד לפי האיצבוע שרשום בתוים. (את האיצבוע בדרך כלל כותב העורך, וזה אמור לעזור לנגן, אבל בהחלט לא מחייב!) גם כשהאצבוע ממש לא נוח ומסרבל, טל מתעקש לנגן על פיו, כי ככה כתוב! התוצאה היא שיותר קשה לו לנגן במקומות בהם האצבוע אינו מתאים לו, הוא צריך לעשות הרבה יותר מאמץ, ויש לו פחות יכולת להתייחס להיבטים אחרים- כמו משפט מוזיקאלי, עוצמה, הבעה ריגשית... ובכל זאת- הוא מתעקש. ברור שזה קורה לו גם בעוד מקומות, וברור שגם שם הוא מפסיד משהו בגלל ההצמדות לכלל מסוים שהתווה לעצמו. המטרה שלי תהיה לתת לו לראות את הדפוס הזה אצלו, ואת המחיר שהוא משלם עליו. בהתחלה יתכן שהוא יתעקש להמשיך כפי שהוא רגיל. כי קשה להשתנות...
עם הזמן, אולי הוא ישקול לעשות שינוי... ואחרי עוד זמן- ירצה אולי לרופף טיפה את הכללים... ופתאום יהיה יותר קל. גם בנגינה, וגם במצבים מסוימים בחיים.
צריך לזכור ששינוי בדרך כלל לא קורה תוך רגע! ולכל אחד הקצב שלו.
שינוי שמבצעים ביחס לנגינה ? אפשר להעביר גם אל החיים, ולהיפך.
אז למי זה מתאים?
למי שמתעניין בנגינה על פסנתר ו/או מי שרוצה להיטיב להכיר את עצמו/ה ,
להרחיב מודעות עצמית- כדי לאפשר שינוי,
וזאת דרך ובמקביל לעבודה על נגינה בפסנתר, באוירה תומכת ומקבלת.
מידת הכניסה לעומק תלויה בתלמיד ובמוכנות שלו לעשות כך.
לא צריך לדעת כלום מראש!
מי אני?
מורה לפסנתר שנים רבות, ובנוסף- מורה לאקולוגיה ודרמה-תראפיסטית .
המאמר פורסם גם כאן »