אבל אולי מה שצריך זה רק להעלות מחדש על הדרך
אנשים שהולכים בדרך החיים לפעמים הולכים לאיבוד בתוך הדרך
מאבדים את התמימות,השמחה הקשר עם הילד הפנימי,
סוטים מהכוונה והרצון שהיה ,שוכחים את החלומות שלהם
את המטרות שלהם, את עצמם,את ההבטחות והיכולות שלהם
וכמו מעין ענני גשם שחורים שמאפילים עליהם מתברברים שם וחוסמים להם את הראייה.
זה מתבטא בעבודה לא מתאימה, זוגיות לא טובה, חוסר סיפוק ומימוש ,תסכול, חוסר תנועה, סטרס דאגות יתר,עייפות ועוד... ו
כל זה יכול להחריף למיחושים ומחלות שונות .
יש סימנים מקדימים שבדרך כלל מתבטאים בגוף הוא קורא אלינו,מדבר ואף זועק כדי שנקשיב ולא תמיד אנו קשובים ולא תמיד יש שומע בנמצא או לפעמים אנחנו כבר לא מאמינים שנצא משם,
עד שנהיה יותר מדי ובלתי נסבל ואז אין ברירה
אנחנו חייבים להקשיב
הדרך עצמה היא עם הרבה חמלה ועוזרת לנו
לשם כך הומצאו אבני עזר שהם סימנים, תמרורים,נקודות ציון, שבאים לעזור לנו ולהכווין בדרכנו .בדיוק כמו בכבישים!!!
ההתברברות בדרכים צדדיות חלופיות שלא תמיד עבירות ולא מובילות אותנו ליעד במידה ויש אחד כזה ?(אם לא תדע לאן אתה הולך איך תדע אם תגיע)
מרגיש כמו לופ אחד גדול.
אני חושב שחשוב לטפל בעניין
ולהעזר בתור התמרורים הללו :באנשי מקצוע אחרים, סדנאות, ספרים, חברים טובים וכל מה שיעזור לנו לחזור אל הדרך
אפשר להתברבר ולסבול זמן רב
אבל אולי מה שצריך זה רק להעלות מחדש על הדרך
שהיא לא רחוקה או מפחידה כמו שחושבים
המאמר פורסם גם כאן »