"הקול האנושי אינו זקוק לפיתוח. הוא נמצא בתוכנו כישות שלמה. לא לפיתוח הוא זקוק, אלא ליציאה לחופשי ? ו.ו. סוורדסטרום
לאחר שנים של עבודה, השתלמויות והוראה בתחום העבודה הקולית, הבנתי שמה שמעניין ומרגש אותי הוא ללוות אנשים במסעם האישי לחיפוש הקול שלהם.
הקשבה לקול שלא הכרנו בתוכינו יכולה לשנות את חיינו
לעיתים מגיעים אנשים מתוך הבנה שהם מחפשים את קולם הפנימי. לעיתים קשיים פיזיולוגיים הם אילו שמאפשרים את המסע המופלא אל עומקי הביטוי דרך הקול.
לכל אחד יש דרך אישית לגילוי ולשחרור קולו כמו שלכל אחד יש טביעת אצבעות הייחודית לו.
המסע אל הקול של דניאל - מרצה באוניברסיטה, איש גבוה ומרשים, התחיל כשהוא בא אליי לשיעורי
פיתוח קול. במהלך העבודה המשותפת שלנו, דניאל הבין שבעצם בא ללמוד לשיר כדי להכיר את קולו. הוא רצה לגשר על הפער שהתגלה בין התפיסה העצמית שלו כאדם בעל עצמה לבין הקול הגבוה והדק שבו נהג לשאת את דבריו.
"אני מרגיש נוכחות אחת, אך שומע את עצמי כבעל קול אחר - הרבה פחות נוכח.
כשאני מדבר, נשמע קולי כמו חליל, אולם אני מעדיף את גוון הסקספון."
במהלך השיעורים הוא מגלה את הקול המהדהד בבטן, ומבין שבעצם כל חייו השתמש בקול בעל גוון מצומצם מהגרון ומעלה. קול שבשפתו של פול ניוהם, מייסד גישה לטיפול בקול ותנועה- נקרא חליל. אני עוזרת לו במסע לגילוי הקול, מסע אישי ייחודי לו.
במסעו אולי גם יבין, אם ירצה, למה נוצר הפער בין דמות של איש גדול שמרגיש כבעל נוכחות גדולה ובין קול קטן ומצומצם. דניאל מרגיש גדול ונשמע קטן.
אפשר להרגיש בוגר ולהישמע ילדותי. כמו אותן מטופלות בוגרות שמספרות שכשהן עונות לטלפון, הן נשאלות אם אימא בבית.
לפעמים אנחנו כל כך רגילים לקול בעל טון רגשי מסוים, שגם לאחר ההתפתחות והשינוי בדימוי העצמי- גוון הקול נשאר בעינו. אנו מתקשים להיפרד מהגוון הישן והמוכר שמשקף חלקים בתוכנו שלכאורה כבר ויתרנו עליהם לחלוטין.
במהלך המסע שלי כזמרת, כקלינאית תקשורת וכמטפלת זכור לי רגע מכונן בו חוויתי את עצמי שרה את השיר הפנימי שלי בפעם הראשונה. הייתי בתוך מעגל קבוצתי אי שם בצפון הארץ.
עצמתי את עיני, נתתי לגופי להוליך אותי ואת קולי ומצאתי את עצמי שומעת קול ענק בעל עוצמה חדשה שכולה הייתה אני. קול שנגע ברקיע שמעולם לא ביקרתי בו.
לעולם לא אשכח את החוויה הזו. בסיומה אמרתי לעצמי "אם יצא ממני הקול החופשי הזה, אוכל למצוא את החופש הזה גם בחיי".
זכורה לי גם חוויה של מפגש ראשון עם קול נמוך ועמוק, תוך כדי שאני צועדת כמו גבר במשימה חיילית. הקול הנמוך הוביל את הגוף ליצור את הדימוי הגברי והתחושה של להיות גבר התעצמה ואפשרה לקול להעמיק ולהתבסס בתוכי.
היכולת לשיר גבוה או נמוך אינה תלויה רק במבנה פיזיולוגי של מיתרי הקול ושל חללי התהודה.
כדי לשיר נמוך צריך להסכים להיות במקום נמוך וליהנות מחוויית התקרקעות. המקום הנמוך שלרוב מקושר עם דיכאון ועל כן מעורר חשש, יכול להפוך להיות מקור לביטחון ולתחושת סמכות. הקול שנובע מהבטן ומהאגן מאיים על חלק מהאנשים בשל המיניות והיצריות הגלומה בו. בטיפול הם עשויים לגלות את החושניות שלהם, דווקא בתוך מעמקי הקול הנמוך.
אחת ממטופלותיי , אישה בעלת קול נמוך בד"כ גילתה את קולה הגבוה, תוך שהיא מדמיינת את עצמה קופצת למעלה וצועקת " זה הקול שלי! יש לי קול! תשמעו אותי! "
לראשונה בחייה יכולה הייתה לומר "הנה אני" .
עבורה היכולת להגיד " הנה הקול שלי "הייתה זהה לאמירה " הנה אני ".
מטופלת אחרת הגיעה תוך כדי התנסות קולית לקול גבוה וצווחני שהזכיר לה את אימה החרדה וחסרת האונים עמה התקשתה להזדהות. בפגישה אח"כ מצאה קול גבוה אחר, שכינתה " קול עם שורש " ,הנובע מהאגן והבטן. לקול זה התחברה כל כך חזק, שלאחר מכן לא יכלה להמשיך את חייה השקריים.
ברגע שהשמיעה את הקול הפנימי של אישה בעלת עוצמה ובעלת בהירות חסרת פשרות והרגישה אותו מהדהד בתוכה, נשארה בידיה רק האפשרות להקשיב לקול החדש ולשנות את חייה.
הסיבות לבוא לטיפול מגוונות. יש מטופלים שבאים אלי עם בעיית צרידות, לעיתים עד כדי איבוד כמעט מוחלט של קולם. הם יודעים שלא יטופלו בדרך הרגילה והטכנית בלבד. לפעמים הם מגיעים לאחר שסיימו סדרת טיפולים של קלינאית תקשורת, הבינו מהו שימוש נכון בקול, אך לא חוו שינוי במצבם. בטיפול אנחנו יודעים שעליהם לזהות את הטריגר לאיבוד קולם ולעבור דרך המקום החסום, הכואב, כדי לשהות בו כמה שנדרש עד שייפתח.