שאלתם את עצמכם פעם מה קורה לכם בחברת אנשים? האם זה בדיוק מה שאתם רוצים? ענבר בן יהודה מספרת על אומץ, אתגרים והאפשרות "להיות אני" בין אנשים.
אנו חלק מחברה גדולה ומסועפת, שלא עוצרת לרגע והתחושה היא שכפרטים יש לנו השפעה מוגבלת על כל מה שקורה. חלק ניכר מהחיים שלנו בנוי על אינטראקציות חברתיות ועל היכולת שלנו ליצור קשרים עם פרטים אחרים בסביבה שלנו. הצורך הזה לקשר, והיכולת ליצור אותו מעצבים את החברה ויותר חשוב, את מי שאנחנו.
במסגרת העבודה שלי עם קבוצות ועם פרטים בתהליכים אישיים אני שומעת יותר ויותר אנשים מעידים על הקושי שלהם ליצור קשר. אני פוגשת בהרבה אנשים שמרגישים מאד לבד, אנשים שעומדים בכל המשימות שהכתיבו להם: עבודה, משפחה, חברים. ובכל זאת, בסוף היום הם מרגישים מנותקים ? בודדים. איך קרה שלהיות מי שאני כבר לא מספק אותי? או אולי לא מרגיש לי מספיק?
ניב, נכנס לחדר מלא באנשים. את חלקם הוא מכיר ואת חלקם הוא לא פגש מעולם. זה עוד מפגש חברתי שהוא חשב לבטל בדקה ה-90, מאותו הפחד שאין לו מה לתרום או שהוא לא מספיק מעניין, אבל הוא הפתיע גם את עצמו והחליט שזו הזדמנות לאתגר: הוא פותח את פיו לדבר, אבל מרגיש מחנק בגרון. הוא רוצה לשאול שאלה, להציג את עצמו, אולי לזרוק איזו אמירה משעשעת, אך במקום הוא משתעל וקצת מסמיק. החדר מסביבו נעלם אל תוך המבוכה.
נשימה עמוקה.
אבל ניב מתעקש עם עצמו ומתחיל לדבר. הלב שלו פועם, והפחד מדחייה עולה בו, החשש שיצחקו ממנו, שהוא יהיה מטרה קלה לביקורת, שהוא ייצא מטומטם. גל חום עובר בגופו, "רק שאני לא אתחיל להזיע" הוא חושב, אבל מחליט לקפוץ לתוך העניין.
כעבור רגע הוא נמצא בעיצומה של שיחה קולחת: שומע דברים חדשים, רואה שאנשים מתעניינים, השיחה מתקדמת והיא רצופה הפתעות קטנות. ניב קולט שעכשיו, ברגע הזה, הוא מצליח להנות ממה שהוא מקבל מסביבו וגם כמעט מכל מה שיש לו לתת.
היה לו קשה ומתוח, הוא לא היה בטוח בכלל גם תוך כדי שדיבר אבל היה לו האומץ לדבר וליצור לעצמו עולם חדש שהוא גילה שמורכב מעוד אנשים שכמוהו, פשוט היו מוכנים לעבור את הגבול.
בעולם הדיגיטלי שלנו יש יותר אפשרויות לתקשורת בין אנשים, תקשורת שהיא על פניו פשוטה יותר כי היא לא מתבצעת פנים מול פנים. יש בה תמונות, שורות מחץ ואייקונים של רגשות אבל מסתבר שנהיה פשוט מדי להתחבא מאחוריהם ולאבד את יכולות התקשורת ה"ישנות", האישיות. ועדיין אנחנו חיים עם אנשים ולתקשורת האישית יש טמפרטורות וקצב לב אחר, המפגש והיכולת לדבר, להסתכל אחד עם השני מייצרים עולם מורכב ואישי שהוא מאתגר ולעיתים גם מפחיד אבל בהחלט מאפשר לפרוץ גבולות ופחדים ישנים.
* קרדיט לצלם התמונה: אד שמיס