כתבה מעט ארוכה מהרגיל על ארכיטיפ ותקווה. נעלי פוינט אלה אשר בתמונה ליוו אותי בילדותי בשיעורי הבלט כמעט כל יום והפכו לסמל ארכיטיפי בסוגיה שהיא הרבה מעבר לריקוד
הכתבה הזו לא מתארת חיי בלרינה, אלא פונה לכל מי שחש/ה כלוא/ה בדוגמות ובמסלולי מחשבה והרגלים קפדניים וחונקים בחייו ולמי שהריקוד שהיה אהבה גדולה עבורו/ה הפך להיות סגור, מאובק ונשכח מהגוף אך לא מהלב והנשמה.
כן זה מתחיל באהבה גדולה כמעט מלידה ((:
אהבתי את הבגדים שנראו כסוכרייה על גופי הקטן...הדיוק, המשמעת, האתגר, הקלילות, התנועות שחברו למחול שמיימי כנגד חוקי הגרוויטציה. בכל מקום תרגלתי ריקוד - מעבר חצייה, הפסקות בית ספר, בדימיון לפני השינה. זוכרת את הנעליים הראשונות, את הבשורה המשמחת ש `עליתי לנעלי פויינט` איזה אושר! ברכות יום ההולדת בכיתה ביסודי עוטרו בנעליי בלט - הנעליים ויעל. הצבע ורוד...לך תבין ילדה קטנה מאוהבת בסיפור התובעני הזה ....
לאחר הרבה שנים , התמימות החלה נמוגה ולא מפאת התובענות הפיזית ושעות רבות של חזרות להופעות, אלא אל מול ההתניה הקושרת בין ריקוד לגוף גבוה, שטוח חזה ועוד ..(לא אני המתבגרת ...) סאגה ארוכה... ויש תפנית: האקדמיה הגבוהה למוזיקה ולמחול במסלול שונה ממה שהורגלתי בו. תנועה ולא בלט. נרשמתי על סמך אנטואיציה בלבד. לא היה לי מושג הגיוני, רק תחושה, לא תארתי לעצמי מה יעבור עליי כששמעתי בשיעור אמפרוביזציה את המשפט הבא: "תרימי ותורידי את הרגל איך שהיא רוצה. תני לה להוביל."
מה זאת אומרת `היא` ומה זה `רוצה` ?? אני רק ידעתי צורות מוגדרות להרים רגל - `דבלופה`, `עראבסק` , `ג`טה` , `פאסה`, בפויינט או בפלקס (מושגים מעולם המחול) תלוי אם זה בלט קלאסי או מודרני ...אבל מה זה רוצה ?? מילה סתומה וחסרת פשר.
הייתי מבריזה משיעורים רבים ...נתקפת מועקה. לא מבינה את המרחב של הבחירה והרצון האישי. לסיפור הזה המקוצר (מאד) בראשי פרקים יש הפי אנד עת `נפל האסימון` ((: ברגע שהשתחררתי מההתניה ריקוד = כך וכך...החלו לצאת ממני תנועות ואופני ביטוי שכמו הובילו אותי לכוכב אישי חדש ואין סופי באפשרויות שלו. כמו התרחבו קירות התפיסה הקיומית שלי.
מרגע לרגע קורים ומתחוללים ומתגלים בפניי ריקודים שונים ... נטולי נעלי פויינט או פואנטה תכליתית ... אך מלאי תחושת חיבור והקלה. המחשבה משתנה, חוזרת למהות שלי. הריקוד הפך ריפוי.
כמה נעים לרקוד ולבטא מחוץ לגבולות הסגנון שהורגלתי בו. זהו ! אני לא בובה על חוטים יותר!
ואם יש טכניקה, הרי היא שייכת למשאבי הטבע הנגישים לכל אדם בכל צורה - הגרוויטציה, המרחב, הביומכניקה הטבעית אישית של הגוף וחשוב לציין שיש הרבה מה ללמוד בדרכי נועם...
הריקוד הוא אוסף של תנועות. התנועה היא הבעה מהפנים אל החוץ. לא עוד דוגמה מוגבלת בהתנייה. נעלי הבלט פה למעלה עבורי הם סמל - אהבה גדולה, התפכחות ויציאה לחופש בחירה.
תובנה חשובה שישנן אין סוף `נעלי ריקוד`, דרכי ביטוי, צורות גוף , בתים , הורות , חברויות ועוד...והחשוב ביותר הוא האיזון בין הגשמי לרוחני - בין הגוף על סמך המבנה ודרכיו הגשמיים לבין הקול הפנימי הלוחש, היודע ואין לו הוכחה הגיונית - תנועות וירטואוזיות שראיתי בשיעוריי על ידי מי שלא תרגלו טכניקה וסגנון ריקוד מימיהם הן למעשה בכל זאת הוכחה מזמן אמת לקיום ידיעת על כל שהי ... זהו הריקוד של הרוח הנותן צבע וטעם לכל גוף , בגד ,בית ורחבת ריקודים ולא משנה המידה ...
הלוואי ונדע את האיזון , נקבל ללא שיפוט צורות רבות ומגוונות של קיום/ריקוד ... נראה בחיים את שיעור האיזון העדין בין כל הגופים. הזדמנות לשיקום יום יומי של האמון בתהליכי ההתפתחות הטבעיים והאהבה, מהם הכל מתחיל והנה תראו עדיין נמשך. השמש והירח מעלינו כל בוקר אף על פי ולמרות ...
יש אין סוף דרכים , יש זמן ויש לריקוד / ביטוי שלך מקום .