MindfulDANCE, או בעברית קשיבות בתנועה וריקוד היא שיטה לחיבור מחדש אל הגוף, הבסיס, השורשים ומכאן אל הכאן ועכשיו, אל החיים שלנו שמתנהלים בכל רגע. חיבור לעצמנו!
אספקטים של התגלות פנימית בתהליכים של תנועה, יציבה, מקצבים, מודעות גופנית, ביטוי ריגשי דרך מודעות סומטית עשויים להיות גשר אל הלא מודע של האדם. התנועה גורמת להתעוררות חושית כללית שמחייה את הגוף, ולסביבתו. מיקוד וריכוז בשרירים מחבר רגשות, מחשבות ותנועה, גוף ונפש, מודע ולא מודע (Krantz, 2012).
קרנץ` (1999) מתארת את השימוש בכלים משיטתה של אבן בלאנש, וטוענת כי חקירה גופנית/תנועתית של דימוי הגוף, מובילה לביטוי תנועתית ומכאן למודעות. אבן האמינה בכנות, ריכוז ועבודה ? דרך שלושתם תנועה טהורה יכולה לאפשר מודעות פנימית עמוקה ולהוביל לתובנות. מכאן מצאה בגוף כלי מרכזי לטיפול. ההתמקמות במרחב, התעוררות חושית ושרירית והמקצב של האדם נותנים ביטוי מדויק לעצמי שלו.
העבודה של אבן כוללת 4 שלבים: חימום, טכניקות פונקציונאליות,
אימפרוביזציה ותמלול. ברגע שהמטופלת מבינה מי היא, בקשר עם העולם החיצוני ועם האחר, דימוי הגוף נעשה קרוב יותר למציאות. דרך האילתור לביטוי הרגשות בתנועה, צפו תכנים ורגשות שניתן לחקור ולעבד אותם. חיבור מחדש של הגוף לנפש מאפשר ביטוי של רגשות פנימיים. לטיפול בתנועה יש יכולת יחודית לאינטגרציה של הגוף עם התודעה והנפש ובכך לתרום מודעות גופנית ודימוי גוף (Krantz, 1999).
תהליך הנפרדות הוא תהליך משמעותי בהתפתחות של כל אדם. הדרך להצליח לפתח תהליכי נפרדות חייבת לעבור תחילה דרך יצירת קשר, חיבור, "התחברות" ואז תרגול הנפרדות והפרידה בסביבה בטוחה, מכילה ומחזיקה.
מרטין (Martin M, 2014) מציע ארבעה שלבים בטיפול בתנועה שעשויים לסייע ליצירת נפרדות ומודעות גופנית:
1.תחושת בטחון ורגילות - תקשורת מותאמת של המטפל, בין אם ורבאלית ובין אם תנועתית תעניק למטופל חוויה בה הוא נוכח, נראה, נשמע ומובן ובכך תייצר תחושת בטחון שתהווה בסיס לשינוי. כאמור, על המטפל לפנות מקום בגופו למטופל ולהתאים את העצמי הגופני שלו למטופל. על ידי טכניקות של התכווננות ושיקוף ניתן להצטרף למטופל ולאפשר לו פתח להתקשרות. רק על ידי הרבה התכווננות ומותאמות יוכל להתחיל להיווצר קשר.
2.בניית קשר ועידוד מעורבות - מרטין מציע שימוש בשיקוף כדי להנכיח את איכות התנועה והטון הריגשי של המטופל. המטפל יוכל להחזיר בשיקוף שלו את עולמו הריגשי של המטופל. השיקוף והחיקוי יכולים לסייע ביצירת קשר עם המטופל ובעידוד יכולות חיקוי והקניית
מודעות גוף. שיקוף גם גופני וגם ורבלי מאפשר במקרים מסוימים למטופל ללמוד לתקשר גם באופן ורבלי. הדבר עשוי להקל עליו לתקשר בהמשך גם מחוץ לחדר הטיפולים.
3.מודעות גוף ? על מנת ליצר נפרדות חשוב לתרגל מודעות גופנית ואינטראקציה גופנית - theory of body. כתוצאה מכך, ניתן לפתח ולשפר - Theory of mind ("תאוריה של התודעה"). "תאוריה של התודעה" הינה תמצית היכולות שהופכות אותנו לבני אדם. זוהי תאוריה קוגנטיבית שמאפשרת לנו להבין שפעולות שונות נובעות ממגוון רחב של מצבים מנטלים (אמונות, תשוקות, רגשות). טיפול בתנועה מאפשר הקניית "תאוריה של גוף" ע"י התערבויות שמעודדות הקניית מודעות גופנית של חלקי גוף שונים, עידוד תחושת העצמי ויכולת להתחבר לאחרים בסביבה. הכרה בקיומו של עולם פנימי ובכך שלאחר יש עולם פנימי נפרד, הינה חלק משמעותי בהתפתחות חווית הנפרדות. ככל שישתקף למטופל במרחב הטיפולי, התחושות והרגשות שלו, ונחקור את התחושות והרגשות של המטפל ביחד איתו, תתפתח "תאוריה של התודעה" ואיתה גם הנפרדות.
4.מקצב ותזמון - השותפות המקצבית בין האם לתינוק מתחילה עוד בתקופת ההריון כאשר העובר שומע את הדופק וזרימת הדם של האם. לאחר הלידה נכנסים לסנכרון מקצב שאינו מילולי. התקשורת הבלתי מילולית בתקופה זו חיונית להתפתחות תקינה, התקשרות, תקשורת והבנה חברתית. בטיפול חשוב להתיחס וליצר מודעות לקצב הפנימי של המטופל, תוך יכולת להסתנכרן עם המקצב של האחר. זיהוי והקשבה למקצב הפנימי והחיצוני מאפשרים התפתחות יכולות חברתיות ואינטראקציות חברתיות. התערבות בטיפול יכולה להיות בהתכווננות לקצב של המטופל, (התנדנדות, תיפוף, ציקצוק) ושיקוף. בדרך זו המטופל יקבל את תחושת הנראות וחיבור ברמה החברתית.
בשנים האחרונות עסקתי רבות בחקירה ארוכה של כל אחד ממרכיבים אלו דרך מחקר, התנסות והעמקה בכל אחד מהם. שילוב של גישות אלו הוביל אותי לפתוח את מרחב MindfulDANCE. מינדפולדאנס מתרגל שילוב של מודעות גופנית וחושית, למקצבים, אכויות תנועה ומרחבים משתנים, בתוך קשר מכיל ובטוח. במרחב בו נבנה מחדש דימוי גוף וחוית נפרדות תקינים, מתאפשר חיבור מחדש לעצמנו ולאחר באופן בטוח ומזין.
מקורות:
אנזייה, ד. (2004). ה`אני-עור`. תל אביב: הוצאת תולעת ספרים.
ויניקוט, ד.ו. (2009). עצמי אמיתי, עצמי כוזב. תל אביב: הוצאת עם עובד.
ויניקוט, ד.ו. (1995). משחק ומציאות. תל אביב: הוצאת עם עובד.
Krantz, A.M. (1999). Growing into Her Body: Dance/Movement Therapy for Women with Eating Disorders. American Journal of Dance Therapy. 21 (2); 81?103
Krantz, A.M. (2012). Let the Body Speak: Commentary on Paper by Jon Sletvold. sychoanalytic Dialogues, 22:437?448.
La Torre, MA. (2008). The Role of Body Movement in Psychotherapy. Perspectives in Psychiatric Care. 44 (2); 127
Martin, M. (2014). Moving on the spectrum: Dance/movement therapy as a potential early intervention tool for children with Autism Spectrum Disorders. The Arts in Psychotherapy, 41(5), 545-553.