מבנה יפני מסורתי. עץ דהוי ודלתות הזזה פוערות את פי הדוג?ו. כמו לקוח מספר אגדות יפני עתיק שנים, מזמן אחר: לוחמים יפניים זקנים מתגודדים משוחחים ומתחממים לקראת האימון. קירות המבנה דהויות ובלויות. דוג?ו יפני לא כפי שדמיינתי: מבנה לא מתוחזק ואוירה מסורתית וגברית.
מפתן הכניסה פתוח לרווחה וקולות עמומים של נפילות. אנחנו המשלחת הישראלית באימון הראשון שלנו ביפן. נחתנו לפני כמה שעות ועשינו דרכינו לכאן.
ראש המשלחת, מורי היקר אלי לרמן, מנחה לנהוג כמותו. אני חולצת את נעליי בזריזות על דרגש העץ הקטן נושקת ברכיי לרצפה, יחד עם מורי וחבריי, בתיזמון אחיד. אנחנו מברכים ומקבלים קידה וברכה בתמורה. כללי האתיקה החברתית מובהקים ואנו נוהגים לפי דרכי המקום. אני אוספת את נעליי ומטופפת רגליי עם גרביים לבנות בדממה אל פנים הדוג?ו. כאילו דורכת על אדמת קודש. הנעליים מחליקות לגומחה בארון עץ מקובע בקיר, לצד זוגות נעליים אחרות.
חדרי ההלבשה בעבר השני של הדוג?ו. דלת עץ קטנה אל חדרון צנוע בתכלית: פשטות בלתי מעוצבת וללא גינונים. אני מתיישבת על ספסל העץ, מולי שעון קיר ענק ומתלה למעילים. מראת פנים קטנה בפינת הקיר. אני מחליפה בגדיי לחליפת גי. אני הנקבה היחידה פה. מבעד לקיר העץ הדק קולות צחוק עמומים. הגברים משתעשעים בבדיחות ודאחקות.
אני מחייכת לעצמי.
כשסוגהנומה סנסיי נכנס לדוג?ו כולנו יורדים ארצה כמחוות כבוד. הוא חולף על פנינו בחביבות ביטחון וענווה. כשהוא שב, אנחנו כבר מסודרים בשורה, ממתינים לקוד קידה לשומאן ולקוד לסנסיי. בסיום הקידות הוא מדגים בזריזות תרגיל בסיסי של
אייקידו ומזמין את כולם לתרגל. הוא ניגש אליי.
באימון הראשון של חברי המשלחת שלנו ביפן המורה הבכיר, סוגהנומה סנסיי, ניגש אליי.
הוא הושיט ידו ותירגל איתי. זה היה הממשק הראשוני שלו איתנו, חברי המשלחת. תהיתי מדוע בחר לגשת אליי. מדוע לא ניגש למורה שלי? לתלמידו היקר וחברו הותיק מזה עשרות שנים. למה אינו ניגש למי שהוא מעריך ומוקיר? הדוג?ו מוצף באנשים בכירים מאד. הרבה סיבות לתת כבוד ולהתאמן. להנכיח קשר.
ובכל זאת...
הוא ניגש אליי מיד אחרי שהדגים את התרגול הראשון בפני הקבוצה. איש צנום בן 75 עם פני סבא טוב. הווייתו משדרת הדר וצניעות בו זמנית.
הוא ניגש אל הזרה, אל חסרת הנסיון, אל ה?חדשה?.
בצעד הזה כלפיי הדגים לי בהוויתו ערך רב ונרחב מעבר לכל טכניקת אייקידו שלמדתי ממנו: הוא גרם לי להרגיש שייכת. העניק לנוכחות שלי בדוג?ו ערך וחשיבות. הרגשתי חלק מהדוג?ו. הוא חימם לי את הלב, ריגש אותי ומאותו הרגע הכל זרם עבורי והתחלתי לעוף.