' '
לפרטים

תודה שנרשמת לקבלת דיוור מ-bodyways.
אירועי השבוע, שיעורים ומפגשים חדשים, טיפים, כתבות ומאמרים, הטבות ומבצעים אליך בימי רביעי ישירות לתיבה.

לשינוי הגדרות דיוור עדכנו פרטים כאן »

הדבר הלא נאמר של השיתוף - שיחות עם יסמין גודר

הדבר הלא?נאמר של השיתוף - שיחות עם יסמין גודר מאת שנער פנקס - שנער פנקס - דרך גוף
הדבר הלא?נאמר של השיתוף - שיחות עם יסמין גודר מאת שנער פנקס - שנער פנקס - דרך גוף


כקבוצה של עמיתים העוסקת בטיפול, הוראה ומחקר, בנינו תוכנית של עבודה בסטודיו של יסמין גודר ביפו. יסמין ניאותה להמשיך את השיחות שלנו ולהדהד אותם הלאה לציבור הרחב.


כקבוצה של חברים ועמיתים העוסקת בטיפול, הוראה ומחקר החלטנו שאנחנו רוצים גם לנוע יחד. ביחד עם יסמין גודר, בנינו תוכנית שנתית שהתארכה לכמעט שנתיים של עבודה בסטודיו שלה. אחת לחודש נפגשנו לארבע שעות, כדי לחקור ביחד גוף וגופניות.

במהלך הזמן הזה ערכתי רשומות אישיות סביב המפגשים בסטודיו של יסמין, ובמקביל ערכנו יסמין ואני מספר שיחות סביב פרפורמנס והיצירה שהעלתה אז, רגש משותף.

באופן טבעי, ההתנסות הגופנית בתוך קבוצה והשיחות עם יסמין זלגו לקליניקה הטיפולית, להדרכות ולשיעורים שהעברתי. במשך הזמן שעבר הבנתי כי המפגשים ממשיכים להדהד בתוכי ודורשים המשגה. יסמין ניאותה להמשיך את השיחות שלנו ולייצר רצף התפתחותי של היצירה שלה מאז ועד היום סביב נושא הפרפורמנס.

החלק הראשון של הפרק נכתב על ידי שתינו, והוא מסכם חלק מהשיחות ואילו החלק השני מתאר חוויות מהסטודיו שניהלנו בינינו לאורך השנים ועוקב אחר יישומים של חוויות אלו בתוך הקליניקה הטיפולית.

הפרק מוקדש בהערכה והוקרה רבה לחברי הקבוצה הרוקדת, וכמובן
ליסמין גודר הנהדרת.

חלק א

שנער: מה זה בשבילך פרפורמנס?

יסמין: פרפורמנס בעיניי הוא מדיום של מופע, אשר פתוח לאפשר בתוכו כל ביטוי פיזי, רגשי, פלסטי וקונספטואלי שהיוצרת מעוניינת לשתף. כל מה שיש בעולם יכול להיכנס לתוך מופע ולכן מדובר במדיום חסר גבולות ואין? סופי מבחינתי. בתוך הפרפורמנס מתקיים שיתוף של: תחושה, מחשבה, גישה, חוויה, כל אלו בקונטקסט של אירוע.

המדיום שלי הוא הגוף וכל מה שהוא יכול לבטא, גם כשהגוף אינו שם. זאת אומרת שגם כאשר במופע אין את הנוכחות של הגוף, אי הנוכחות מייצרת מצב שניתן להתייחס אליו, לחוות אותו, לשאול אודותיו ביחס לזמן, עיצוב, דרמטורגיה וקונספט.

במופעים של השנים האחרונות אני מעוניינת להתבונן על אירוע של מופע כאירוע של התכנסות משותפת, בין קהל הצופים למבצעות. במסגרת מופע, הקהל והפרפורמרים/יות חולקים ביחד זמן משותף. נוצרת אינטימיות של חוויה משותפת, במרחב משותף, תחת תכנים מסוימים, וגם חולקים רגשות ביחד גם אם הרגשות הנוכחים בחדר מנוגדים(. האינטימיות הזאת היא אחת המוטיבציות מאחורי קליימקס המופע/תערוכה/אירוע שהתקיים במוזיאון פתח תקווה, שהיווה בין השאר גם השראה אחר כך ליצירה הבימתית רגש משותף.

קליימקס נוצרה עבור ובהזמנת מוזיאון פתח תקווה והאוצרים דרורית גור אריה ואבי פלדמן. במהותה ההזמנה אתגרה את הקונבנציות של עולם המחול: ליצור מופע מחול במוזיאון כחלק אינהרנטי מתערוכה שכללה עוד יצירות ועוד יוצרים/ות. זאת אומנם לא הפעם הראשונה בהיסטוריה שמשהו כזה נעשה, אבל בכוונה הראשונית של התערוכה היה רצון לדבר על המפגש בין העשייה המחולית לבין המרחבים המוזיאליים והאמנות הפלסטית וכל מה שמגיע כתוצאה מכך.

אני נעניתי להצעה הזאת מתוך סקרנות אודות ההוצאה המודעת של המחול מאזור הנוחות והחוקיות המובנית שלו. עצם ההגעה למוזיאון, הציפיות הכרוכות בכך וההיערכות של הגוף לצפייה בתערוכה, יצרו נקודת מוצא אחרת בצפייה בקליימקס.

כל שאלת ההתנהלות של החלל, הזמן והאירוע התערבבו כאן בין שני המדיומים. הרקדנים לא ידעו איפה הקהל יעמוד וכמה אנשים יהיו בקהל, אם בכלל. העבודה החלה בשעה מסוימת ומי שראה את ההתחלה ? ראה, ומי שלא ? לא.

אורך היצירה היה כאורך שעות הפתיחה.

על אף שהכוריאוגרפיה הייתה מאוד בנויה, היא גם בהכרח הייתה חייבת להיווצר בזמן אמיתי אל מול תנועת הקהל הלא צפויה. הכוריאוגרפיה כללה מסע מובהק של מסלולים ואירועים רגשיים, פיזיים וקבוצתיים במרחב המוזיאון, אשר בכל רגע נתון אותגר על ידי הארגון הלא עקבי של הקהל, שייצר כאוס.

הרקדנים נדרשו לאתגר את הכוריאוגרפיה, להישאר גמישים תודעתית, ולקיים בחירות חלליות ומחוליות תוך כדי המופע, אשר הושפעו באופן ישיר מנוכחות ובחירות הקהל.

המהלך הזה שהתקיים אצל המופיעים, אבל גם אצל הקהל, השפיע על חוויית הקריאה של היצירה, וכל פעם מחדש ייצר דינמיקה קבוצתית אחרת. הקהל היה חשוף לכל אלה תוך שהוא מסתכל, עוקב, מקיים בחירות בתוך חלל המוזיאון, והופך גם הוא לחלק מהאירוע האמנותי. הרגשות שנחשפו דרך הפנים של הצופים הפכו לחלק מהדרמטורגיה של היצירה.

הבחירות הקטנות של כל צופה על מה להסתכל ובאיזה אופן, וכיצד להגיב להצעות הכוריאוגרפיות שהתקיימו בחלל, הפכו להיות חלק משמעותי מהיצירה עצמה. הקרבה הפיזית למופיעים, שהתקיימה מתוך החלטה או לפעמים מתוך מקריות, העצימה את החוויה החושית, הן של הרקדנים והן של הקהל: הרחה את הרקדנים או את האנשים האחרים בקהל, שמיעת צליל הנשימה והמאמץ של המופיעים, הרוח שהרקדנים יוצרים כשהם רצים לידך, המבט מעל רקדנים שנמצאים על הרצפה.

כל הבחירות הקטנות של הרקדנים, תוך כדי התמודדותם מול מטלות פיזיות שונות ומגוונות, כמו, למשל, לעבור אנשים צפופים ולממש את החומר התנועתי, או להישאר מתואמים בזמן שאינם רואים אחד את השנייה, שינו את הבחירות התנועתיות והקריאה של היצירה, הן אצל הרקדנים והן אצל הצופים.

החלק השני של היצירה )אחרי הפסקה של כ?20 דקות( כיוון למהלך אנטי?קליימטי )climactic-anti ,)שלא כמו החצי הראשון של היצירה שהיה מאוד סוער ומלא בשיאים פיזיים ורגשיים. הוא בנוי כך שהטמפו שלו הולך ומאט, וכמות הגירויים אשר מתקיימים בחלל מבחינה תנועתית, קולית ורגשית הולכים ומצטמצמים.

בסוף החצי הזה של היצירה הרקדנים נעלמים מהחלל המרכזי וכל פעם רק אחד או שניים נשארים שכובים על הרצפה עם הפנים למטה לכמה דקות ומתחלפים. אחרונה להיכנס לתנוחה הזאת היא הרקדנית דור פרנק. הקהל שנשאר אינו יודע שזהו סוף היצירה.

חלק נוסף של הפרק יפורסמם בקרוב

שנער פנקס מתוך המאמר מאת ד"ר (PhD) שנער פנקס-סמט

כל המאמרים של שנער פנקס:

נעים להכיר- שנער פנקס-סמט

נעים להכיר- שנער פנקס-סמ

קצת עליי והרבה על מה שמעניין אותי. מוזמנים להצטרף לפייסבוק שלי וגם להציץ למסלול הלימודים» מאת שנער פנקס

נעים להכיר- שנער פנקס-סמט

נעים להכיר- שנער פנקס-סמט

» מאת שנער פנקס

כל הפעילויות של שנער פנקס:

יום עיון "ועכשיו הגוף" באוניבסיטת רייכמן

יום עיון "ועכשיו הגוף"

יום עיון "ועכשיו הגוף" להשקת הספר "ליפול למעלה-כתיבה עכשווית על גוף בטיפול" ולרגל פתיחת המסלול "פסיכותרפיה מודעת גוף"» עם ד"ר שנער פנקס

שישי
יום עיון "ועכשיו הגוף" באוניבסיטת רייכמן

יום עיון "ועכשיו הגוף"

עם: ד"ר שנער פנקס

מתי: שישי

שיתוף חברים
עם : שנער פנקס