התיאטרון האלטרנטיבי שלי הוא אומנות הביטוי והריפוי באומנויות.מיועד לכל אדם ויעוד הגשמת חלומות.
התיאטרון האלטרנטיבי שלי או "אתה פלא"
התיאטרון האלטרנטיבי על פי תפיסתי והדרך בה אני עובד הינו השילוב של אומנות הביטוי והריפוי באומנויות.
התיאטרון בגישה הזו אינו מקצוע אותו יש ללמוד, אלא חיבור עשיר של חלקי הוויה אנושיים הטמונים בכל אחד. אין תוצאה מצופה שאליה נרתמים האנשים (שחקנים) ומפיקים מעצמם את מה שאמור להיות הנכון ביותר להצגה, להפקה, וכמובן מקובל על הבמאי, המפיק, התורם, המשלם ועוד שאר ישויות שעניינם הישיר עם מהות חווית היצירה נמוך ביותר.
בבסיס העבודה עומדת ראייה שכל אדם הוא חוויה אסטטית אומנותית ומחשבותיו, רגשותיו, הסיפור של חייו מרתקים, מרגשים, מלמדים ומרפאים. המנחה בתיאטרון הזה הוא "המאפשר הגדול" שקודם כל מסייע לאדם להאמין שכך הם הדברים, ושהוא כמות שהוא, ברגע זה שווה הצגה, סרט, במה, הקשבה.
המקום אליו חונכנו כולנו לראות באומנים יחידי סגולה, מוכשרים, הינו מקום מסרס ומדכא,שמותיר רבים וטובים בתוך כלובים של דימוי עצמי נמוך שלא לצורך. כמובן שבית וסביבה תומכת ומאמינה יכולים לעזור ולנצח את המהלך הזה.אבל רוב מוחץ של האנשים חש בניצני התיסכול, מתחיל להיות מודע ל"חלומות" שלא הוגשמו, בגיל מבוגר, גיל בו מאוחר מידי לתיקון חווית ילדות שכזו. אבל לא בגיל מאוחר לעולם כדי לתקן הווה שכזה.
כל אחד בכל שלב יכול להביא לידי ביטוי באמצעים אומנותיים את כמיהותיו לקשר, לקשב, לתשומת לב, להיות "כוכב" על הבמה האנושית. התיאטרון האלטרנטיבי שלי לוקח את הכמיהות הללו ומלווה אותן בליווי חם ואוהב לכיתה א` של האומץ, התעוזה והמקום שבו האדם ראוי להיות בו. אם כך נשאלת השאלה: מה נותר ללמוד? ובכן, המון דברים. ראשית, יש טכניקות, כלומר, יש כמה דרכים לקריין, לספר, לשיר, לנוע, לרקוד, אבל לא בהכרח צריך "להציג". השחקן בתיאטרון האלטרנטיבי לומד לשכלל את יכולותיו הטכניות כחלק מחיפושו אחר הדרך שמרגישה אותנטית ביותר לביטוי התחושות והתכנים שלו. בנוסף יש לו אחריות על הבנת החוויה, דיוקה והעברתה אל הצופים המקשיבים שבאו לראותו ולהיות איתו. רק שהוא מנותק לגמרי מהצורך להיות "כמו" , כמו אותלו, כמו רומיאו, כמו יוליה, או דזדמונה. אין שום דבר שלילי בלהיות דמות קלאסית תיאטרלית ממחזה, וכמובן שהרבה מהתהליכים האישיים יכולים לבוא לידי ביטוי גם בהעמדת דמות תיאטרלית ממחזה כתוב באמצעי בימוי קונבנציונאליים. ואין שום כוונה להפחית מחשיבותם או תרומתם. אלא שהתיאטרון האלטרנטיבי רואה באומן- המבצע כמי שנתרם, מורם, נרפא ומטפח את עצמו, אל מול הקהל ואיתו, ובמובן הזה מהווה מדיום לקהל הצופה בו כמזמין אותם להתנסות בחווית ביטוי עמוקה ועשירה מזו שהעיזו עד כה. המפגש בינו לביניהם יושב על הסכם ידוע שלפיו זו אינה "הצגה" במובן הרגיל, זוהי הצגה שלו, מתוכו, ולא מתוך בחירה מקצועית להיות שחקן, אלא מעצם היותו אדם.
יצירתיות היא המימוש המדויק ביותר של בריאות. יצירתיות נובעת מבריאות נפשית, וגופנית ויצירתיות מייצרת בריאות נפשית, גופנית,- הוליסטית אצל המבטא אותה.
ברור שהרבה אנשים הנחשבים "חולים" משתמשים בביטוי יצירתי, ויש לכאורה סתירה. אך לא כך הוא הדבר, "המחלה" מוגדרת על ידי אחרים וגם על ידי החולה שקיבל על עצמו את הגדרתם, לצערנו. אך התהליך היצירתי הינו ביטוי לבריאותו הטבעית ללא כל קשר לתוכן בו הוא עוסק, לדוגמא: תיאור מרגש ומדוייק של מפגש בין תאים בריאים לתאי סרטן בתוך גופו של אדם חולה, המכריזים מלחמה ויוצאים לקרב ומתפלגים למחלקות וזוממים יום קרב בסודיות הינו עושר בריאותי עצום ללא קשר לכך שהנושא הוא סרטן. ומן הסתם בדרך הזאת הנושא כבר מזמן איננו הסרטן.
אז יש מה ללמוד, הרבה מה ללמוד, גם מבחינת שכלול יכולות הביטוי האומנותיות, כפי שהוזכר קודם: קול, תנועה, דיקציה,
שפת גוף וכד`. ובנוסף יש ללמוד תהליכי מודעות פנימיים ופה המקום של שימוש רחב ביוגה, פלדנקרייז, טאי צ`י, הרפייה מודרכת, עיסויים, מגע, טנטרה, מדיטציות בטבע וכמובן התהליך הקבוצתי. מעצם היותו של האדם חי תמיד בקרב אנשים ובעיקר כשברצונו להביא בפניהם את עצמו, הוא נדרש למיומנויות תקשורת: אמפטיה, אסרטיביות, לחוות את עצמו בלהיות אדם שפוגע, נפגע, נלחץ, מלחיץ, מייצר תגובות, משלם מחירים על אטימות ורוע, ונהנה ממחמאות, חום ואהבה.
החוויה הקבוצתית נועדה בין השאר להיות המקום התומך, לעבור בו את התיקון והשינוי לביקורת הרבה שספגנו בילדותנו מהורינו או מקרובים לנו, חוויות ששיתקו אותנו וגרמו לנו להפיל את העיפרון, ולגמור עם הזכרון, או להשמיט את המכחול או פשוט לשתוק שלא ישמעו אותנו מזייפים. בתנאים של חיבה, ובהזדהות הדדית נמסים לאט לאט קרומי כורי העכביש בו כלאנו את עצמנו מבושה, מפחד להיות מנודים, לא פופולרים, בודדים.
התיאטרון האלטרנטיבי הוא תהליך ריפוי של הילד היצירתי הראשוני האמיתי.
הוא קריאת תגר לתפיסה שמאוחר מידי ,שאיחרת את הרכבת .בכל גיל ובכל מצב, כל אדם יכול לקחת את כוחות היצירה שבו ולהמריא איתם אל גבהים של קיום אנושי. התיאטרון כאומנות הינו ייחודי באוסף האומנויות ובעושר שהוא מביא לידי ביטוי, אך כל אחת מהן בנפרד בהחלט מספיקה כדי להעביר את האדם חווית גדילה שכזו, אם מדובר בכתיבה, מוסיקה, ציור, שירה ואפילו אין חשיבות לכך שהאדם אינו עוסק ביצירה זו בחייו המקצועיים. לא כל שכן די בכך שכל אחד יבוא עם אומנותו ובמפגש הקבוצתי תתקיים העשרה הדדית ולמידה משותפת.כלומר התיאטרון יוולד מהמפגש והתמהיל שיווצר מהחיבור בין הנטיות האומנותיות האישיות ובנוסף תהליך שכזה יעשה אותנו למורים טובים יותר, הורים טובים יותר ומתכנתי הייטק טובים יותר.גם אם אומנות לא תהיה מרכז חיינו.
הרצון להביא את יצירתיותי, לשכללה, לפתחה ולהסכים ללמוד דרכה את עצמי, יעשה כל אדם, בכל מקצוע לטוב יותר, יעיל יותר ומקורי יותר, וכמובן בריא יותר. בחוויה היצירתית יש אינסוף מרחב עצום לנפש, יש מפגשים מהסוג הרגשי, האישי. התפעמות מכל רגע בו אנו נושמים ובולעים באהבה את החיים.
היצירתיות היא האמצעי וגם המטרה.
שחקנים מקצועיים ואומנים מיומנים יכולים להתרם רבות בחזרתם בליווי המשתתפים אל הוויתם הראשונית כאדם, כילד, להיזכר במקומות אותם לפעמים זנחו בטריקה כדי להתקבל לתיאטרון, לטלוויזיה, להפקה גדולה כלשהיא (כמו שכתב שלמה ארצי "לפעמים אתה שוכח, איך התחלת מול ירח, כשאתה שוכח, כן אתה מסכן")
כדאי לשחקן ולאומן המקצועי להיות מודע לחוויה המעגלית שבחיינו, לחזור באופן מודע מתוך בחירה לראשית רצונו ליצור, לחפש שוב את המקור ממנו נובעת יצירתו ולראות אופקים חדשים שנמצאים, לא בהכרח, בלוחות הדרושים ולא באודישינים הבאים. אלא בתוכו, במודעותו שתתגבר ותעצים ותוליד יקומים חדשים.
התיאטרון האלטרנויבי הוא מעבדה אנושית מרתקת מעשירה ומעצימה המומלצת לכל אדם בכל גיל.
אושרי בן-דור
במאי, מנחה קבוצות ומדריך לריפוי וההעצמה באומנויות