על הבמה קבוצת שחקנים. אישה מהקהל עולה, מתיישבת ליד המנחה ומספרת על הרגע בחייה שבו החליטה לעזוב את בעלה המכה.
היא בוחרת את הדמויות מתוך השחקנים וצופה יחד עם הקהל בסצנה שבה בעלה מטיח בה אגרטל פרחים המתנפץ מאחורי ראשה יחד עם הזכוכית הגדולה המובילה אל הג
השחקנים בתנועה, מציגים גם את מעגל האלימות והפיוס החוזר חלילה והשחקנית המשחקת את דמותה של האישה נושאת מונולוג כואב וזועם המבטא את רחשי לבה של המספרת ובתנועה איטית פוסעת החוצה כמו מרחפת מבעד לזכוכית השבורה ומתוך מערכת היחסים של אישה מוכה.
המספרת מוצפת דמעות וקהל הנשים פורץ במחיאות כפים סוערות של עידוד והזדהות.
ספור זה מתאר את המתרחש באחת מהופעות הפלייבק של `משחק מהחיים` שהייתה מיועדת לקהל של נשות אסירים. ההופעות בתיאטרון הסמטה ביפו או באולם `בית תמי` הן לעיתים פתוחות לקהל הרחב ולעיתים מוזמנות לקהל יעד מסוים בהתאם לנושא או הקשר מתואם מראש.
ז`אנר תיאטרון הפלייבק מבוסס על ספורים מהקהל המוצגים בטכניקות
אימפרוביזציה שונות על ידי קבוצת שחקנים בעזרת מנחה ומוסיקאי. זה הוא סוג תיאטרון התופס תאוצה ומתפשט בכל העולם ובשנים האחרונות גם בארץ, אם בהופעות הפתוחות לקהל ואם בסדנאות, חוגים ומרכזים קהילתיים. בתיאטרון זה יש מרכיבים של מפגש חברתי, דינאמיקה קבוצתית ואומנות האימפרוביזציה והוא עונה על צורך חברתי אנושי ויצירתי וניתן ליישום במגוון רחב של הקשרים. הספונטאניות והיצירתיות הטמונים בכל אחד והצורך האוניברסאלי לספר ולהקשיב לסיפורי חיים, עשו אותו נגיש ופתוח לכל.
ג`ונתן פוקס ממציא השיטה ומנהל מרכז להכשרה בניו יורק, אוהב לספר שבתחילת דרכו הוא הזמין כל אחד ובכל מקום להשתתף במופעי פלייבק, "זה נראה קל כייפי וכולם אהבו את כולם" עם הזמן והניסיון המצטבר, הם גילו עד כמה הכלי מורכב, עמוק ודורש התנהלות אחראית ומקצועית. להבדיל מטכניקות אימפרוביזציה אחרות הבאות לבדר, לשעשע ולחגוג את יכולת האלתור והוירטואוזיות של השחקנים כמו `משחקי תיאטרון` ו `של מי השורה הזאת`, בתיאטרון הפלייבק הוא אומר "אנחנו נוגעים בציפור הנפש של המספר ואנחנו גם אחראים לחוויה החיובית של הקהל והשחקנים בין אם אנחנו נמצאים במופע תיאטרון הפתוח לקהל ובין אם בסדנה. בכל מקום יש לפלייבק פוטנציאל לגעת עמוק ואם נשכיל נוכל ליצור את רגעי הקסם והחסד שיש בהם את הכוח לבדר ולרפא גם יחד".
לעיתים נשאלת השאלה, האם זה תיאטרון או תרפיה? התשובה לשאלה זו טמונה בעצם מהותו של הפלייבק ככלי המכיל ומשלב מרכיבים אומנותיים חברתיים וטיפוליים בעת והעונה אחת.
בתיאטרון מסוג זה שבו השחקנים מוזמנים לאלתר על פי כל ספור העולה מהקהל, נשאלת גם שאלת החופש היצירתי של השחקנים והאחריות כלפי המספר והקהל. סגנונות משחק המבוססים על קריקטורה או פרודיה השמות ללעג את המספר או משהו מהקהל אינן מקובלות בקבוצות הנאמנות לרעיון המרכזי של הפלייבק השם במרכז את הסיפור האישי והספונטאניות כגורם בונה ומעשיר את היחיד והחברה.
הפלייבק במיטבו בא להעצים, לחבר ולהעשיר. הוא מבוסס על הקשבה ואמפטיה. כבוד, פתיחות וקבלת השונה. אם באמצעות סצנה דרמטית ואם באמצעות הומור, מוסיקה ותנועה. הספור על הבמה אמור להעניק `מתנה` למספר, לשחקנים ולקהל גם יחד.
עם הכשרה מתאימה, בתנאים מוגנים של סדנה או על הבמה, עם שחקנים מיומנים ובעלי ניסיון, ניתן לקבל עיבוד לסיפור, במינון מדויק, אומנותי ואמפתי שבו גם המספר וגם הקהל כמו בכל דרמה טובה, זוכים בקתרזיס, גילוי עצמי, מודעות, שינוי בזווית הראיה או אפילו חוויה של תיקון.
למרכז ההכשרה של ג`ונתן פוקס יש שלוחות בכל העולם, המנחים הם בוגרי בית ספרו ותלמידיו.
את בית הספר לפלייבק בארץ מנהלת אביבה אפל ביחד עם נורית שושן. הן גם מנחות את הקורסים, בהם ניתן ללמוד את השפה והכלים של הפלייבק בהקשרים אומנותיים, חברתיים וטיפוליים. בשילוב הרבה הומור, פתיחות, ספונטאניות ויצירתיות. בסדנאות אלה ניתן
להתנסות בפיתוח מיומנויות הפלייבק ולרכוש כלים להעשרה אישית ומקצועית.