שעות של מילים...ימים של דיבורים נמסו להם ברגע אחד למקום אחר , מקום פשוט מקום שלמילים
אין בהם מקום, לא היה עוד צורך להסביר או לתרץ אלא פשוט להיות להימס בתוך הידיים הגדולות שעטפו אותי, אחרי כמה דקות החלו להתעורר בי שאלות המיינד החל לשלוף את פחדיו ב
תחושות מיניות התחלפו להם בתחושות מבוכה אפילו קצת אי נוחות, האם אני יכולה לסמוך על הגבר הזה ? אולי אני פאסיבית מדי , אולי ההפך אני אקטיבית מדי ? האם בכלל נעים לו ואולי בכלל הגבר הזה רוצה רק סקס ? מה זה אומר עלינו?
מצד שני התחושה שליוותה אותי הייתה של רכות מחבקת ללא מאמץ לאט, לאט המיינד אחרי התנגדות של כמה דקות פשוט הרפה ונרגע נמס כולו לתוך ענן רך ונעים של חיבוק.
לחוות את האדם שמחבק אותי מבלי להתערבב בתוכו יש משהו במגע פשוט לשם מגע שמבלבל ומהתל בנו ומאיפה זה בא בעצם?
בעולם של סיפוק מיידי , אהבה מתוך צורך או ציפייה נעשה כמעט מגונה דבר פשוט כמו מגע , כמעט ולא ניתן לגעת רק לשם המגע ואם כבר נוגעים באחר מחבקים או מלטפים הפירוש ברוב הפעמים נהיה מיני.
מגע מאפשר לנו את היכולת להיפתח , אי אפשר ממש לחבק לגעת מבלי לחבק ולגעת בעצמנו קודם כל, הוא מאפשר את היכולת לראות את האדם מולך כמו שהוא , מאפשר העברת מידע בכמויות עצומות האחד על השני והוא דורש את היכולת להיות טוטאלי עם האחר והרבה יכולת לסמוך על עצמי שאני פשוט ירגיש מה נכון או מה לא נכון.
אז מה בעצם הבעיה? או מתי הפסקנו לנגוע אחד בשני?
כל אחד ואחת מאיתנו נולדו עם הצורך הבסיסי למגע , תינוק נולד לעולם וחייב את אימו או אביו שיחבקו שיכילו שילטפו ככל התינוק מחובק יותר ומלוטף יותר כך הוא גדל בתחושת ביטחון .
העור הוא נקודת המפגש של הגוף מול העולם הגוף שלנו עם זיכרון מדהים זוכר את הכול , המגע יוצר השפעה חזקה על מערכת העצבים הוא מרגיע ןממריץ את הגוף בו זמנית ומסייע בשחרור
אנדרופונים אותם הורמונים מעוררי שמחה ורוגע שמצויים בתוכנו ללא צורך להכניס כימקלים חיצוניים לגוף בית המרקחת הפרטי שלנו בראש מצייר אותם לבד אם נאפשר לו...
אדם אשר לא חווה מגע בחייו כילד יתקשה ביצירת
מערכות יחסים אינטימיות וישנם מחקרים רבים שאף
קושרים הפרעות אכילה , תקשורת לקויה אלימות ושאר צרות לא רצויות כאשר ילד גדל עם חסכים רגשי כל כך גדול במגע הוא מגיע לבגרותו עם קשיים אשר משליכים על הזוגיות , על המשפחה ועל החברים.
בכל אחד ואחת מאיתנו עדיין גר ילד קטן שזקוק לכרבול חום ומגע של אהבה בכדי להיות במקום של לחבק ולגעת אנו נדרשים להפנות את שומת הלב שלנו פנימה לתוכנו מה שבפני עצמו מהווה פעולה קשה
בעבור האדם המערבי אשר חושיו מכוונים כמעט באופן תמידי החוצה , קצב הגירויים החיצוניים החולפים לנגד ענינו הוא מהיר ואינטנסיבי.
מגע אוהב ימלא אותנו בביטחון פסיכולוגי, בדימוי גוף חיובי, בתחושות של אינטימיות, נועם, ותמיכה מה קורה שאין לנו מגע במערכות יחסים עם אהובינו ?
יש כאלו שגדלו בבית "לא נוגע" לאו דווקא לא אכפתי ודואג אך לא מחבק או מכרבל " המורשת " המשפחתית הזו עוברת הלאה לבני הזוג שלנו , לחברים שלנו ולילדנו.
רבים הם האנשים בעולמנו אשר יש להם קושי ממשי להיפתח באמת עד הסוף להיות אינטימיים עם האחר ועם עצמנו ואז אנחנו מגנים על עצמנו בשלל מסכות ותחפושות , אם זה במסגרת התפקידים המקצועיים שלקחנו על עצמנו או החברתיים.
היות והאדם זקוק למגע בכדי לייצר לעצמו דימוי עצמי חיובי , ביטחון והשתייכות מצא לו האדם דרכים חלופיות למגע פשוט וישיר רוב הזמן זו מיניות, המיניות היא אחד האמצעים הכי שכיחים לקבל ולחוות מגע.
מיניות שלעצמה היא נפלאה מענגת ומהווה חלק חשוב בחי היום יום שלנו אך מיניות היא נגזרת של אינטימיות והיכולת לחוות מגע ולכן ללא היכולת לגעת לחבק וללטף ולהכיל את האחר אזי לא תוכל מערכת יחסים אינטימית להתפתח ובוודאי לא לאורך זמן כאשר יעבור היצר המיני האינסטיקטיבי יהיה צורך בהתרגשות חדשה בסיעור מיני יצרי חדש וכך ממשיך הגלגל להסתובב מבלי שלמעשה הענקנו
לעצמנו את הצורך הראשוני יותר מסקס את הצורך להיות מחובקים ומכורבלים ולא משנה בני כמה אתם.
סקס בלבד לא יכול להחליף את החום והמגע שכל אחד מאיתנו זקוק לו, אני שומעת נשים רבות שבשל הבלבול הרב שכחו לגעת ונהיו קצת גברים ומבקשות אינטימיות והכלה בסטוצים חד פעמיים, מפחדות לגעת ולחבק שמא תתפרש התנהגותן כזולה או לחלופין גברים שקופצים ממיטה למיטה בניסיון נואש למלא את הצורך במגע , מצבם אפילו חמור יותר בשל ההתניה החברתית של "ריצוי האישה " ולהיות "גבר " ולא יעיזו לומר לאישה אני רוצה רק להתכרבל איתך הלילה....
נא לגעת
מאחורי חומות ההגנה האלו תוסיפו להם התניות חברתיות עמוקות וקשות שיש לנו בנוגע למגע והנה לכם
בית כלא מושלם חומות של בטון גדרות תיל וכמה רוטבליריים נובחים בפתח, נו באמת אז איך תתקרבו?
הפחד ממה יגידו עליי או אם מישהו ידחה אותי מהלך עלינו אימים למרות שכולנו זקוקים לקצת מגע , חום ואהבה.
בפסטיבלים " הרוחניים" שהתפתחו בארץ או בסדנאות תראו אנשים רבים הולכים עם חיוך דיבלי ומתוק על הפנים, למה אתם שואלים? הכי פשוט יש באותם פסטיבלים או סדנאות את הרשות ואת המרחב הבטוח להרשות לעצמנו לחבק ללטף ולערסל את האנשים שנקרים בדרכנו.
אחרי שחוזרים הביתה ישנם עוד יומיים – שלושה ותחושת ההיי מתחלפת לה שוב בניקור בין אנשים בעולמנו , גם במערכות יחסים קרובות קיים הניכור אנשים חיים זה לצד זה ושוכחים לגעת , שוכחים שחיבוק אחד ליטוף אחד דקה של תשומת לב יכולים להזין אותנו וגם את האחר שעומד מולנו.
ומה עם מישהו ידחה אתכם? תזכרו שמי שדוחה אתכם למעשה דוחה את עצמו ולא חושב שמגיע לו לקבל את המגע שהוא כל כך זקוק לו ועד שהוא לא יאפשר לעצמו אתם לא תוכלו לעשות את זה בשבילו למען עצמכם תמשכו להעניק חיבוק ומגע כל מי שאתם אוהבים, אם יש לכם קושי אפשר לפנות לטיפול אישי
בכל שיטה שעובדת עם מגע עד שתתרגלו ותוציאו את זה מחוץ לחדר הטיפולים.
המפגש דרך המגע יאפשר לכם להעמיק קשרים , זו דרך נפלאה לשחרר מתחים פיזיים ונפשיים ולייצור תחושה של אינטימיות, קרבה וחשוב יותר ריפוי לילד הפנימי שבתוכנו