המאמר נוגע בקשר בין הרצון האנושי לבין ההוויה האנושית כפי שהוא יכול לבוא לידי ביטוי בגופם של המאלתרים בגופם. בהתייחסות לקונטקט והופעה.
בין רצון להוויה בתנועה והופעה.
כל רגע של קיום מכיל בתוכו את אחד משני הגורמים הללו או את שניהם, אבל תמיד ישנה תנועה על הציר שהם מקיימים. בריקוד עם פרטנר מאוד קשה להנות אם לא מתמסרים למשחק- גם להשפיע וגם להיות מושפע.
אם אתה דומיננטי ובן\בת הזוג הוא הרמוני מידי, עד מהרה תרגיש שאתה רוקד לבד ולהיפך- אם נפל גורלך ואתה חולק ריקוד עם מישהו בעל ביטוי מוחלט של הרצון שלו, גם אז? עד מהרה תרגיש מותש או בודד בתוך הזוגיות ותרצה לצאת.
בריקוד סולו, אמת זו עומדת בעינה משום שאנו יכולים להרחיב את עצמנו רק במידה ויש לנו קבלה של המצב שלנו באותו זמן. אם אנו עסוקים רק ברצוננו, לא נוכל לשמוע את החלל משתנה ומציע מתנות חדשות.
לעומת זאת, אם מחולנו ייסוב סביב שינויים בלתי פוסקים ולא יגבש כיוון מסוים שאיתו יכול הצופה לשתף פעולה, לא יימחל לנו ונאבד יכולת להחזיק עניין כלפי חוץ.
ההתרגשות והאדרנלין שקיימים אצל המופיע בזמן הופעה, יכולים להחזיק אותו הרבה יותר זמן מאשר את הצופה.
ניקח את הכניסה לבמה לדוגמא- כמו כניסה לעולם ,דהיינו, לידה אם המופיע נכנס ללא מתח או קונפליקט או איזשהו חיכוך מנטאלי, רגשי או פיזי,סיכוי גדול שנשתעמם בהמשך המופע. בדימוי הלידה הולד חייב את החיכוך שמציעה לו תעלת הרחם בכדי להתפתח ולהכיר את הגבולות של עצמו,לבסס שלד בריא ושרירים.
בנוסף, בכדי שאנו כצופים נוכל לנשום יחד עם המופיע כדאי מאוד שמי שעל הבמה י\תשאיר לעצמו גם מרחב
נשימה והוויה.
מה זה אומר מרחב נשימה והוויה? - אין לדעת בצורה מוחלטת!!
זה אומר פשוט להיות ולקבל את עצמו בכל הרמות שניתן:
1. הגופנית-הישארות בצורה,נשימה לחלקי הגוף השונים,תחושת המשקל שלהם,מגע באדמה.
2. הרגשית-זיהוי איכות מי הרגש הזורמים כרגע בנהר .האפשרויות הם אין סופיות .חשוב גם לזהות את תגובתיות הגוף אל הרגש והרגש אל התנוחה או התנועה הפיזית הנעשית .
3. ברמת הרצון לזהות מה אני רוצה ?להיכן אני נימשך
4. ברמת הביטוי ?בהולכי כך מה אני מבטא מתוכי אל העולם.או מה העולם מבטא לעצמו דרכי?
5. ברמה התקשורתית ?עם מה אני בקשר כרגע ואילו מסרים אני קולט? מה אני משדר מתוך כלל הרמות האחרות?
6. וברמת המחשבה ?אילו מחשבות נחשבות דרכי או איך אני מכוון מחשבה לכיוון אחד על פני האחר .כיצד פעולה פיזית מייצרת דימוי שנקלט ומגלגל מחשבה....אפשר לחשוב על זה עוד.
הרצון כפי שראינו אינו מנותק מהרמות השונות של ההוויה אלא הוא חלק מהן. בכל פעולה שהיא ביטוי של רצון נדרשת מידה של הוויה .ההוויה מכילה בתוכה יכולת הקשבה ,שינוי וקבלה של המתרחש כנגד רצונו של הרצון.
תרגיל: התחילו לנוע. נועו עם כל חלקי גופכם ולכמה שיותר כיוונים במרחב בו אתם נמצאים.כ-5 דקות.
התחילו לומר בקול כל הזמן ללא עצירות (פרט לנשימה)"אני רוצה" או "אני הווה" בהתאם לתחושתכם .
כ-10 דקות.
לאחר הפעילות בדקו עם עצמכם האם יכולת השהייה בתוך מצב הוויה מסוים התרחבה ויכולת הפעולה בעקבות הרצון התעצמה.
לסיכום ההוויה והרצון הם אינם נוגדים אחד את השנייה אלא משלימים ומאזנים .אלו שתי יכולות שאפשר לפתח ולהרחיבן.בנושא גוף - פיתוח של שני אלו יפתח גם כוח פיזי וגם שחרור אדיר .בנושא הדיאלוג האנושי ומופע - זה ייתן עניין בלתי פוסק במי מוביל ומי מובל ולאן זה יכול עוד לקחת?