בהודו ישנם סיגנונות ריקוד רבים, עשרות סגנונות של ריקודי עמים, ריקוד הבוליווד הפופולארי ושמונה סגנונות ריקוד קלאסי.
בסדרת מאמרים אלו, אנו נתרכז בריקוד הקלאסי של הודו.
בארץ הריקוד הקלאסי עדיין לא מקבל מקום חיוני בעולם הריקוד אך באירופה ובאמריקה הריקוד פרץ את גבולות הריקוד לקהילה ההודית בלבד והפך לmain stream. את הריקוד ההודי הקלאסי אפשר למצוא אפילו כחלק מתואר אונברסיטאי בריקוד.
הפריצה לעולם הריקוד העולמי הינה בזכות כמה יוצרים מוכשרים שמדחף היצירה שבהם ומהשילוב של היותם ממשפחות דרום אסיאתיות שגדלים במערב, הצליחו ליצור שילוב של ריקוד הודי קלאסי וריקוד מודרני מערבי.
כמו רקדן הקאטק אקרם קהן Akram Khan :
ורקדנית (כיום כראוגרפית בלבד) הבהרטנטיים שובנה ג`יאסינג Shobana jeyasingh -
הריקוד ההודי הקלאסי שבה את הקהל המערבי- הוא מכיל בתוכו מגוון רב של שפת תנועה חדשה לגוף המערבי אך עתיקה ומלאת עומק ותוכן.
הריקוד ההודי קלאסי דורש מהרקדן/ית שנים של לימוד ואימון. הריקודים כולם בעלי מקצבים מאוד מורכבים ולכול סגנונות הריקוד הקלאסי יש את הטכניקה היחודית לספר סיפורים ע`י מימיקת פנים ומנחי כף יד (מודרות).
מרבית הרקדנים ילמדו בשיטה הוליסטית אשר כוללת גם לימודי שירה ותיפוף.
כל סגנונות הריקוד הקלאסיים מכילים בתוכם שני חלקים:
נריטה הוא החלק האבסטרקטי שבריקוד הדורש יכולת קיצבית אדירה בשילוב עם תנועות גוף חינניות ותיפופי רגליים מהפנטים.
נריטיה שהיא החלק ההבעתי / עלילתי, מספר סיפור או שיר על ידי שימוש בפנטומימה, תנועות פנים, מנחי כף יד (מודרות) ותנוחות גוף סימבוליות.
הסגנונות הקלאסים מחולקים לפי אזורים גאוגרפים ובמאמר הבא נבקר בחלקי הודו השונים ונכיר את שמונת סיגנונות הריקוד ההודי הקלאסי.
על כותבת המאמר:
www.indiandance.co.il
המאמר פורסם גם כאן »