על פי היסטוריונים מערביים, הובן הקשר בין תרגול גופני ובריאות עוד ביוון העתיקה. רפואה מרפאה.
הרופאים, הרודיכוס B.C 480, היפוקרטס 377 B.C וגלנוס 199 A.C, הכירו בחשיבות התרגול הגופני לחיים בריאים. הרודיכוס שהיה מאמן לפני שהפך לרופא, התייחס לפעילות גופנית כמרפאה.
היפוקרטס שנחשב לאבי הרפואה המונעת, הושפע מתורתו של הרודיכוס וכך כתב:
Eating alone will not keep a man well; he must also exercise.
For food and exercise, while possessing opposite qualities, yet work together to produce health.
היפוקרטס השפיע עמוקות על תפיסת עולמו של גלנוס כרופא, אשר פרסם כתבים רבים ובהם מידע על התועלת הבריאותית של התרגול הגופני.
גם בהודו ובסין
תזונה נכונה ותרגול נחשבו חיוניים לחיי היום-יום. מהאיורובדה B.C 3000, אוסף של עקרונות רפואיים ובריאותיים, אל היוגה, תרגול פוזיציות גופניות ,שמטרתן שיפור השליטה על החשיבה והרגשות של האדם.
עקרונות התרגול הגופני ותפיסת הבריאות ביוון העתיקה השפיעו על יחסה של התרבות המערבית המודרנית לפעילות גופנית.
בתחילת המאה ה- 19 נטבע לראשונה בארצות הברית המונח חינוך גופני.
התנהגות גופנית חכמה, הנובעת מהבנה מעמיקה של הקשרים הבין מערכתיים בגופנו, תורמת רבות לבריאותו הפיסית והמנטלית של האדם בכל גיל, שומרת על כושרו ומאפשרת לו לתפקד ביעילות רבה יותר בחברה תובענית, מלחיצה ומאתגרת בה אנו חיים בעולם המערבי.
תנועה מרפאה, ריפוי בתנועה, תרגול מרפא וכך הלאה...צמח/ה מתוך דיאלוג מתמשך בין הידע התאורטי, אהבת התנועה והמחול והאנשים עמם אני עובדת שנים רבות.
הידע , הנשען על הרפואה המערבית המודרנית)evidence based medicine(, אך לא מתעלם ממסורות ותרבויות אחרות, מאפשר חקירה מהיבטים שונים, ספקנות מנומקת ולבסוף - הסקת מסקנות ומציאת פתרונות מתוחכמים לבעיות גופניות.
אהבת התנועה מביאה את הפן האמנותי והיצירתי לשיעורים ולטיפולים.
אנשים לומדים להכיר את גופם טוב יותר כאשר השיעור או הטיפול מעוררים את הדמיון ואת הסקרנות.
שיתוף פעולה פורה לאורך שנים מאפשר לשני הצדדים להשתכלל, להתעמק ולפתח שפה תנועתית עשירה וייחודית.
מעורבות המטופל או המתעמל בניתוח הסיבות למוגבלות תנועתית, לכאב, ללקויי יציבה מולדים או נרכשים,
לרמות שונות של קושי בתפקוד,העלאת מודעות להרגלים, לאורח חיים ואופן השימוש בגוף, מהווים אבני יסוד
בעבודה התנועתית-טיפולית שלי בריפוי בתנועה.