יחסים עם הלב
הלב שלי ואני
לא תמיד היינו קרובים.
לא ידעתי, שיש לו שפה משלו
שהוא מדבר אליי, מבקש שאקשיב לו.
בכלל לא האמנתי
שכדאי לי להקשיב.
פחדתי, דאגתי,
שמה שהוא רוצה
לא באמת טוב עבורי.
לא סמכתי על לבי שלי.
זה היה לפני,
לפני שהכרתי,
לפני שבחרתי,
בחרתי בלבי כמצפן חיי.
מאז, אני לומדת, כיצד להתקרב,
להקשיב
באמת
לאמת.
והוא מספר לי
עליי.
על פחדיי
שאיפותיי
רצונותיי העמוקים.
על מה מרחיב ומפעים אותו(י)
מה מבהיל ומכווץ אותו(י)
ואני, יום יום, משקיעה בקשר שלנו.
מבקשת לסמוך ולהאמין.
כשאנחנו מתקשרים זה הכי נעים.
הכי חיים.
מיניתי את לבי להיות אלוהיי
איתו אני מתייעצת על לבטיי, חששותיי, רצונותיי.
והוא - פועם.
בקצב כזה או אחר,
בעוצמה כזו או אחרת,
בשפתו הייחודית עונה על שאלותיי,
לוחש לי רצונותיי,
מלמד אותי
אהבה.
המאמר פורסם גם כאן »