מילדות עמוסת טראומות, להתפתחות כיוצרת מחלימה שעוזרת ליוצרים אחרים
אחותי הגדולה סיפרה לי שהיא זוכרת אותי כותבת שירים כבר מגיל 8.
יש לי זכרונות כאלה, של לשיר ולכתוב, מגיל מוקדם.
אבל נקודת המפנה המשמעותית ביותר ביצירה שלי הייתה כשאחי אורי התאבד במהלך שירותו הצבאי. הוא השאיר לי את פנקסי השירה המרוטים שלו, שנסחבו אתו בכיסים במסעות הנוודות שלו ברחבי הארץ.
הוא אהב לכתוב על דמויות מיתולוגיות, הייתה לו אהבה רבה לנופים ולטבע, דאגה למה שקורה לסביבה, אהבה לפנטזיה ומד"ב,הרבה ערכים גבוהים- כמו פמיניזם, התבטאו דרך השירה שלו.
משם, התחיל תהליך של חיפוש הקול שלי מול הקול שלו. וגם - התהליך שבו למדתי להתמודד עם הטראומה של לאבד אותו, וגם טראומות אחרות שקרו בילדות שלי - דרך היצירה.
דרך סדנאות האמנות הראשונות שהגעתי אליהן במסגרת הטיפול שעברתי, לימדו אותי את המבט שמאפשר לראות כיצד האמנות מאפשרת לי לבטא את הכאב, לתת לו מקום, לזעוק אותו.
דרך חוגים נוספים, למדתי כלי נגינה שונים והתחלתי לכתוב שירים ולהלחין אותם, להופיע בתחרויות ובגיל מאוחר יותר גם יצרתי סינגלים, אלבום בכורה, סרט ו-2 ספרי שירה.
במשך השנים היצירה וההתמודדות הלכו אצלי יד ביד, לכתוב שירים מתוך המקומות שמבקשים ריפוי, זו הייתה התרופה שלי נגד דיכאון והנטייה לאובדנות.
אחרי שנים רבות רבות יצירה בתחומים מגוונים, הקמתי השנה את "שדה", מרכז תומך ליוצרים מכל התחומים, וזאת מתוך הרצון שיהיה מקום שבו יוצרים יוכלו להשתמש ביצירה כדי לגעת בנימים העמוקים יותר של נפשם, בכאבים ובטראומות, להפוך אותם ליופי. לאפשר ליוצרים את המרחב שבו יוכלו להיות כנים ופשוטים, לא בהכרח רוחניים, אבל כן דרך היצירה שלהם להתמודד ולהביט בעצמם.
בנוסף חלק משמעותי במהות של "שדה" זה להעצים יוצרים מבחינה עסקית וכלכלית, כדי שיוכלו להתפרנס מאמנותם ולהגשים את הייעוד שלהם. אמנם אין לי את כל התשובות עדיין, אבל יחד עם כולם אני לומדת ממנטורים בכירים שמתארחים ומלמדים אצלנו כלים וטיפים חשובים.
בשדה אני מארחת הרצאות, סדנאות וג`אמים, גם במה פתוחה פעם בחודש ומוזמנים גם לשתף אתי פעולה. אם יש לכם פעילות שהייתם רוצים להציע לשדה או לבוא כיוצרים וכקהל ליהנות מכל הכיף הזה.