יש זכרונות נצרבים בשל חוויה אישית חזקה, ויש ימים רגילים, בנאליים למדי, הזכורים בגלל אירוע גדול שקרה בהם. אך יום ה 7/10 שינה את כל מה שיבוא אחריו.
איפה היית כשרבין נרצח? כאשר שפגעו במגדלי התאומים? ומה עשית ב 8 באוקטובר 2023?
לפנות בוקר ביום ראשון של אחרי שבת ההלם, קיבלתי מסרון מהדודה בחול. איך אפשר לעזור? , היא שואלת. אני לא יודעת , עניתי תוך שוטטות בוואטסאפ, אבל נראה לי שיש חיילים שצריך להסיע, מזמן רציתי לטייל בצפון, התבדחתי איתה.
עוד לא הבנתי אז את מבול הפניות, הצרכים והבקשות שבשטח, את היקף ההתנדבויות שעתידות למלא את הוואקום הממסדי, עוד לא התחלתי לעכל את מה שקורה בחוץ ומה קורה לי, רגשות שעתידים להתחלף כמו קליידוסקופ, בצבעים עזים של תסכול, כעס, אבל ותחושת בהילות.
בימים הראשונים למלחמה נשאבתי אל תוך עשייה תזזיתית שכל הרפייה ממנה עלולה היתה לגרור אותי אל מגע עם אותו פחד ואין עונים, שנקברו עמוק עמוק בגופי הפרטי. אז הקמתי חמל תחבורה זריז.
חמל תיאום הטרמפים הקטן שלי חובר לזה הגדול, האזרחי, באקספו תל אביב, כעבור ימים אחדים. שם נחשפתי אל היקף ההתנדבויות, בכל תחום ועניין, ובין היתר בתחום הסיוע הנפשי. עשרות בקשות בהולות לעזרה עבור מפונים, עבור הצוותים המטפלים בהם, ומתוכן פנייה אחת שהנחיתה אותי לקרקע, של חיפוש אחר פסיכיאטר.ית עבור מתנדבים במדיה החברתית אשר נחשפו לסרטונים הקשים.
יש לי קשר עם קהילה מופלאה של א.נשים, ביניהם בעלי ניסיון טיפולי עם טראומה, מטפלים מכל הגישות, יוצרים ויוצרות בגוף ובתנועה, כאלו שיכולים לתרום את הידע המקצועי והאישי שלהם במקומות המארחים, במה שעתיד להיקרא בקרוב בשם פעילויות הפגה. בשלב זה, היה רק טבעי שאעביר את האנרגיות שלי לשם.
נזכרתי שיש לי כלי בפיתוח, שמטרתו לחבר בין א.נשים באופן שבא להחליף את השימוש בקבוצות הוואטסאפ העמוסות. אז גייסתי אותו לטובת העניין.
מקנזי היא אישה מיוחדת, בודי בילדרית מומחית לממשקי אוטומציה, בעברה חוקרת דנא באוניברסיטה, תושבת וושינגטון בארה ב. כבר שנה שאנחנו עובדות על ממשק לחיבורים דרך אוטומציות ושימוש בדאטה. בשבוע הראשון למלחמה היא שאלה אותי אם הפגישה השבועית שלנו נידחית. לא , אמרתי לה, אנחנו רק נעשה הסבה וניישם את הממשק לעזרה . בנינו חמ ל חכם שמחבר בין מטפלים ויוצרים למפגשים, להפעלות ולהופעות, ובין גופים או פרטים המעלים בקשות מהשטח.
ככל שהזמן עובר, התחושה היא שיש יותר מקום לעבודה בממשק שבין הטיפולי ליצירתי, הבנה כמה היא חשובה על מנת לתת מענה לאוכלוסיות שלמות בכל הגילים, במטרה להפחית את הסיכוי שהטראומה תהפוך לפוסט טראומה.
בנוסף לממשק החיבורים
Bodyways Aid שתיארתי למעלה, אנו פועלות לרכז באתר דרך גוף
מידע מקצועי ממקורות מוסמכים, עבור מטפלים ויוצרים אשר פועלים מול מפונים.
דגשים כמו:
הבקשה מאמנים היא להגיע ופשוט להיות, להיות נוכח, לייצר מרחב תשומת לב להתרחשות, להביא אור אחר; להביא להשתתפות באופן פעיל, נוכחות קשובה, שינוי מצב תודעתי;
לעצור ולשאול: מה יעשה לנו טוב? ולעשות את זה בצורה מודעת, זו הדרך להיאבק בטראומה שניונית;
החשיבות בהקניה של ביטחון, בהירות וסדר, אסקפיזם בריא;
מקום של מפגש, בנייה ושיתוף, השתתפות פעילה, החזרת תחושת שליטה בחיים;
כשאנחנו בסטרס, הפאסיביות הופכת להיות מאתגרת;
העצמת החוסן על ידי תחושת ביטחון, מגע, שיתוף עמיתים, הקשבה לסיפור;
ריפוי דרך הגוף, דרך תנועה ויצירה, דמיון,
אימפרוביזציה, משחקיות, קשר אנושי – אלה תמיד היו שם. בעצם אלו הדברים שהניעו אותי להקים את דרך גוף מלכתחילה, לפני למעלה משני עשורים, תוך כדי החיפוש האישי שלי.
כיצד להביא ריפוי זה לקהלים שעברו טלטלה רגשית וגופנית גדולה כל כך? זו שאלה שעדיין נלמדת, תוך כדי תנועה, בתקווה להיות מיושמת גם בימים שקטים יותר.
הדגשים לקוחים מתוך הנחיות ליוצרים שיצאו מטעם עמותת הכוריאוגרפים ומתוך הרצאה מטעם מפעל הפיס עם פרופ תרצה יואליס מהמרכז לחקר התפתחות הילד אוניברסיטת חיפה ועם מר דוש בראשי, מקים עמותת אומצ ראש תחום ליצנות משקמת, מכון דרכים, רופא חלום.