מחול הבוטו הוא זרם במחול הפוסט מודרני שצמח ביפן לאחר מלחמת העולם השניה.מייסדיו היו קזואו אונו וטצומי היג`יקטה,מטרתם היתה לשבור את המוסכמות המקובלות בעולם המחול,את המובן מאליו,את הידוע מראש,ריקוד הבוטו מביא את קסם רגע ההווה,
הרקדן מוותר על כבלי המחשבה האינדבדואלית ומניח בצד את דפוסי התנועה הישנים.
רוחו וגופו מפנים מקום לתנועה פנימית ספונטנית המפתיעה גם אותו.
הבוטו להבדיל מרוב סגנונות המחול אינו עוסק ביצירת צורה בחלל,בבוטו הרקדן הוא הריקוד עצמו,וההשתחררות מן הצורך ליצור צורות מפנה מקום לקיום של הוויה טוטאלית.
מתוך ההתקיימות המרוכזת הזאת נוצר
מחול עוצמתי,אקסטטי .
רקדן הבוטו מחדד את ההכרה בקיומה של תנועה פנימית אינסופית ומאפשר לה להיוולד מבפנים החוצה,
בריקוד הבוטו הרקדן עובר מסע,מסע של רגשות ואכויות,מסע שמביא אותו לטרנספורמציה,לזיכוך . .
הריקוד נובע מתוך הקשבה עמוקה ,מתוך שקט פנימי ,גם כאשר הריקוד עז רגש
ודרמטי,ההקשבה מובילה את הרקדן לדיוק ,לחיבור לכאן ועכשיו.
בבוטו הרקדן הוא כלי,נוכחותו אינטימית ועמוקה,אך אינה מנותבת אל הפרטי,כי אם אל האוניברסלי,רקדן הבוטו חייב להתמסר ולתת לנשמה להנחות אותו,נוכחות טוטאלית זו
מביאה עימה ריפוי.
מחול זה מהותו שחרור מכבלי הרצון וצרות המחשבה האינדבדואלית,לרקוד בחופשיות,כלומר,לוותר על רעיון ה`אני`,לחזור לזיכרון המקורי של הגוף ולגלות שם את הנפש החנוקה בפנים.
כדי להגיע למהות האוניברסלית,עלינו לשבור את הנוקשות ואת התבניות הקבועות שגופנו רכש במהלך השנים.
כאשר יישבר שריוננו,האמת תבטא את עצמה בכל כוחה.