ברצוני לספר לכם על כפר הזוי שביקרתי בו במהלך טיוליי אחרי הצבא.את הכפר הזה ניהלו ילדים,פשוט מאוד.
ברצוני לספר לכם על כפר הזוי שביקרתי בו במהלך טיוליי אחרי הצבא.את הכפר הזה ניהלו ילדים,פשוט מאוד.
הם החליטו מתי תתקיים הארוחה המשותפת,הם החליטו מה נשות הכפר יבשלו להם,ואם המאכל לא היה לטעמם הם היו קמים מן השולחן,במצב רוח טוב ,או זורקים את האוכל בזלזול כזה,על הרצפה.
הם היו שולחים את הגברים לעבוד,הגברים בכפר עבדו בכל מיני עבודות,מפיזיות עד קלות יותר,אך נעדרו מהבית שעות רבות,במהלך כל היום הילדים המשיכו להעביד את נשות הכפר,הם דרשו שיכבסו להם את הבגדים,שינקו ויסדרו אחריהם ואם אחת הנשים הייתה מעיזה לבקש משהו מאחד הילדים הוא היה צועק עלייה,זורק עלייה דברים ולפעמים מרוב שהוא צרח וצרח והיה עצבני הוא היה מתחיל לבכות,אז ידעו הנשים שאם לא יתחננו למחילה,סופן יהיה רע והיו ניגשות לילד,מבקשות את סליחתו ומבטיחות לקיים את כל מבוקשו.
הילדים הרבו לשחק בכל מיני פלסטיקים וחוטי חשמל ובכל מיני ברזלים,הם נראו מאוד מרוצים ומשועשעים מן העיסוק שלהם והיו להם חוקים מסוימים והם התחרו אחד בשני כל הזמן.
היה להם עוד משחק,שבתרבות שלנו יראה מאוד אלים,הם פשוט היו רצים ובועטים וקופצים ואם המתחרים היו מפסידים הם היו מרביצים ויורקים ומקללים והמנצחים היו קופצים משמחה ומאושר ומתנגחים אחד בשני.
כל משחקיהם היו נראים אלימים למדי,הם היו חבורה של ילדים אגרסיביים,תוקפנים,חסרי כל רסן.
הם צעקו כל הזמן,כי רק ככה הם קיבלו את שרצו,הם היו אלימים מאוד והעריצו דמויות שפיזזו ושיחקו על המרקע,נדמה לי שזה היה סרט הודי,הם כל כך העריצו אותם ורצו להיות כמותם,להתלבש כמותם ולפגוש אותם,הם לא הבינו שאלו אנשים רגילים המשחקים תפקיד,הם לא הצליחו להבין שזה לא אמיתי שזו הצגה.
היה לילדים עוד מהנהג קבוע יומי שהם היו עומדים בפינה מסוימת בחצר וצוחקים ומקללים עם כל מי שעבר שם,במיוחד את זקני הכפר,הם לא עזרו להם הם רק צחקו והתנהגו אליהם בחוסר סבלנות.
ומידי פעם היה עובר ילד או ילדה עם חבילת דפים וקורא אותם והוא הפך ללעג ,ואם התעקש להמשיך לקרוא הם נידו אותו חברתית.
שאלתי את אחד מגברי הכפר איך הם הגיעו למצב שילדי הכפר שולטים,טענתי שאין חינוך ומשמעת ,האדון הרים גבה כאלו מעולם לא שמע את המושגים הללו ואמר,ככה זה מאז ומתמיד,גם כשאני הייתי ילד התנהגתי ככה וידעתי שביום שיערכו לי את טקס הבוגרים אני לאט לאט הופך להיות אזרח סוג ב` ומשרת את רצונותיהם של הילדים,וזה מתחזק עם השנים,וזה בסדר הוא חייך,זו המסורת,זו הקדמה.
בעודי נדהמת מהתנהלות הכפר ומתשובת האדון,איזו מן מסורת זו חשבתי לעצמי, החלטתי לגשת לאחד מזקני הכפר ולשאול אותו האם מאז ומעולם היה המצב כך והאם הוא מרוצה ומקבל את המצב,הרי זקני הכפר מקבלים את היחס המחפיר והמשפיל ביותר,לא ייתכן שהם מאושרים.
זקן הכפר הכניס אותי לביתו וסיפר לי שכשהוא היה ילד המצב לא היה כך,היו לו זוג הורים שפרנסו את הבית והם היו המחליטים והקובעים ואפילו מעט קשוחים,וכשהיו הולכים לחדר הלימודים ולא היו מכינים את מטלות הבית או מדברים במהלך השיעור היו מכים אותם,ועם השנים קמו קבוצות של אנשים שהחליטו להפגין בכיכר העיר ולדבר עם ראש הכפר והחלו מספר שינויים "לטובה" הוא אומר אסור היה כבר להכות את הילדים לא המורים וגם לא ההורים והורים שהמשיכו להכות לקחו להם את הילדים או שנידו אותם לכפר אחר,וזה בסדר,הוא ממשיך,לא צריך להשתמש באלימות אבל כשהבן שלו גדל והתחתן והביא ילד החברה דרשה ממנו לעמוד בסטנדרט מסוים,לספק לו את הדברים שהוא צריך,אז פרסמו בכתבי עת ובטלוויזיה מדי פעם את המוצרים הנחוצים לילדים:סוגי בגדים,משחקים,שיעודדו את התפתחותו ויחזקו את שמחתו,שלא יחסר לו כלום.
האבות החלו לעבוד שעות ארוכות יותר ורוב האמהות כבר עובדות היום,לעיתים הן חוזרות מוקדם יותר מהאבא אבל הן חוזרות לנקות ולבשל..
אוקי אני אומרת לו,עובדים קשה בשביל להתקדם בחיים,מספקים לילדים עתיד והתקדמויות,זה עולם תחרותי,אבל עדיין איך הגעתם למצב קיצוני שכזה,כי זה נשמע שהתרבות שאני מגיע ממנה והתרבות שאתה מגיע ממנה ,התחילו באותו מקום.
האיש הזקן אומר לי,ברגע שההורים יצאו מהבתים,הילדים גדלו לבד,חונכו פחות,הסתדרו לבד ואם הם מסתדרים לבד,הם לא צריכים אף אחד אז איך תבוא אליהם בטענות?
אז למה הם עובדים כל כך קשה ?אני שואלת,סטנדרטים ,הוא עונה לי,הנשים רוצות להיות בדיוק כמו הגברים ,הגברים רוצים להוכיח שהם יותר טובים מהנשים והם כל כך עסוקים בינם לבין עצמם שהמצב הדרדר והגיע לידי כך.
תראה,אני אומרת לו,התנהגות מושפעת מהרבה דברים,אי אפשר להאשים רק את ההורים,גם הסביבה אחראית,התקשורת,האומנות שהם נחשפים אליה,בית הספר..הוא עונה לי-
היום זה לא מה שהיה פעם,פעם היו אנשי אומנות ותרבות שלמדו,שעבדו קשה במלאכתם,היו סיפורים יפים ושירים,אבל את רואה מה עושים לילד שקורא כאן משהו נכון?!היום הילדים אוהבים רק את מה שיפה להם בעיניהם,רק את מה שנוצץ.
והתקשורת,הם קבוצה של אנשי כוח שמפעילה קונספירציה על המדינה!הם רוצים להביא להרס,הם אלו שיביאו למלחמה,הם יביאו לסוף העולם!אני ממלמלת לעצמי שמשהו קצת פרנואיד..והוא ממשיך,
את חולקת עליי?אז למה הם משדרים רכילויות,למה מראים תוכניות אלימות,למה מעודדים לתחרותיות וניצחון בכל מחיר,גם אם זה אומר להפסיק להיות מוסרי ולהתנהג בחייתיות,למה עושים לבנות שטיפת מח שרזה זה יפה?הם רוצים שהבנות שלנו יגוועו ברעב והבנים ילחמו אחד בשני עד שימותו!
תראה,אני אומרת לו,אני חושבת שאתה קיצוני,לא שיש לך ברירה לנוכח המצב הקיים ,אבל בבית ההורים לא נמצאים אחרי צהריים אין שליטה למה הילדים נחשפים,מה עם מערכת החינוך?והוא עונה לי,
אנשי החינוך שהם נשלחו אליהם,הם הורים בעצמם,הם ניסו לחנך את התלמידים שלהם במקום לחנך בבית, והילדים האלה לא מוכנים שתציב להם דרישות,תלמד אותם ידע לא איך לדבר או איך להתנהג,הם עונים שאתה לא האבא ולא האמא שלהם,ואפילו זרקו על אחד מאנשי החינוך כיסא,זה הייתי אני,הוא משפיל את עיניו.
הוא אומר לי,אני לא הבנתי את הפער הזה שנפער איך ב 40-50 שנה התנהגות הילדים כל כך השתנתה,אני פחדתי מהמורים שלי ומההורים ומכל מבוגר, הייתה מעין יראת כבוד והם,לא אכפת להם משום דבר והוריהם,רק מחזקים זאת,כי לא משנה מה ,הילדים שלהם צודקים!
הזדעזעתי וריחמתי כל כך על האיש הזה,הוא עבד קשה כל חייו לספק את כל צרכיי ילדו ונכדו לא מכבד אותו ובנו לא מעריך זאת כי זה מובן מאליו,אבל על בנו הוא לא כועס הוא מרחם,כי אצלו המצב כבר יותר גרוע,הבן שלו,לא רק שאינו מפחד ממנו הוא גם צועק עליו.
אמרתי לאיש הזקן,אני חייבת לרשום את כל הדברים האלה מיד,שלא אשכח אף פרט,צורת חיים כזו,חוסר כבוד שכזה,זה סיפור שיזעזע את כל העולם.
אז הזקן אמר לי: "אל תמהרי,אם אצלנו זה כבר נמצא אליכם זה תכף יגיע".
הכפר הוא ארצות הברית ואנחנו,ישראל,כרגיל בעקבותיה.
המאמר פורסם גם כאן »