סרטן הערמונית – לפי הרפואה החדשה

הקדמה
ב-1978 גילה ד"ר ריקי גירד האמר, מנהל מחלקה פנימית בבי"ח אוניברסיטאי במינכן, שהוא חולה סרטן.
בהיותו אדם צעיר ובריא, אשר טיפל בעצמו בחולי סרטן, לא הבין ד"ר האמר מה גרם להתפתחות הסרטן אצלו והדבר היחידי שעלה בדעתו כגורם אפשרי היתה הטראומה הקשורה למותו של בנו דירק בן ה-16, שמת באופן טראגי 8 חודשים קודם לכן.

ד"ר האמר החליט לחקור את הנושא באופן מדעי, ולבדוק האם ייתכן שקיים קשר בין הטראומה שחווה לבין מחלת הסרטן.
תוך כדי בדיקת ההיסטוריה הרפואית של מטופליו הוא גילה ממצא שעורר את סקרנותו: כל חולי הסרטן שבדק, ללא יוצא מן הכלל, חוו בעברם זעזוע או שוק לא צפוי מסוג כלשהו, לפני שהמחלה התפתחה.
הוא המשיך לחקור בכיוון הלא שיגרתי הזה, ועל בסיס ההשערה שכל הפעולות בגוף נשלטות ע"י המוח החל ד"ר האמר לבצע צילומי CT של המוח לכל חולה סרטן שהגיע למחלקה והשווה אותם לרישומים הרפואיים והפסיכולוגיים של אותם חולים.
לתדהמתו מצא האמר התאמה ברורה בין "זעזועי קונפליקט" (טראומות) מסוימים שנרשמים במוח, לבין הדרך או הצורה בה הם באים לידי ביטוי באיבר בגוף. כלומר הוא גילה שקיים קשר בין סוג הטראומה שחווה החולה לבין האזור במוח שבו ניתן לראות סימנים מסוימים בצילומי CT ולבין האיבר בו מופיעה המחלה.
יש לציין כי עד אותה תקופה לא היה שום מחקר מדעי שבדק את הקשר בין המוח להתפתחותן של מחלות, ואת התפקיד שממלא המוח כמתווך בין הנפש לאיבר החולה.

ד"ר האמר גילה שכל מחלה נוצרת כתוצאה משוק, קונפליקט או טראומה התופסים אותנו בהפתעה, לגמרי לא מוכנים. ברגע בו קורה קונפליקט לא צפוי זה, השוק פוגע באזור ספציפי במוח (אזור זה משתנה בהתאם לסוג הטראומה) וגורם שם לפגיעה אותה ניתן לראות בצילום CT של המוח בצורה של נקודה ומעגלים קונצנטריים סביבה (כמו מטרת ירי). עד אז חשבו הרדיולוגים שמעגלים אלה הם תוצאות לוואי לא רלוונטיות הנגרמות מתקלות או הפרעות כלשהן במכשירי ה-CT. חברת סימנס, יצרני מכשירי ה-CT אתם עבד ד"ר האמר בדקו את הנושא ואישרו שהמעגלים המופיעים בצילומים אינם סתם הפרעה לא רלוונטית של המכשיר אלא ממצאים אמיתיים.

את תופעת השוק או הקונפליקט הבלתי צפוי כינה ד"ר האמר בשם Dirk Hamer Syndrome או בקיצור - DHS, וזאת מתוך כבוד לבנו דירק. הוא גילה שה-DHS פוגע בו-זמנית בשלושה רבדים: הפסייכי (או המערכת הנפשית/רגשית של האדם), המוח ואחד מאיברי הגוף או רקמות הגוף. המעגלים המופיעים במוח כתוצאה מה-DSH קיבלו את השם "המיקוד של האמר" או בקיצור HH.

על אף שנראה היה כי תחום חקר הסרטן נכנס לעידן חדש, דחה הממסד הרפואי את תגליותיו של ד"ר האמר ולא הושקעו משאבים בהמשך המחקר הקשור לתגליותיו.

הרפואה המקובלת המשיכה במחקרים המבוססים על התפיסה הקלאסית שעל פיה כל גידול סרטני הוא תוצאה של תאים אשר מסיבה שאינה ידועה יצאו מכלל שליטה, ומכיוון שהם עלולים להתרבות ולהתפשט בגוף ללא כל בקרה צריך לחסל אותם מוקדם ככל האפשר.
למרות ההתפתחות הטכנולוגית המדהימה בעשרות השנים האחרונות ולמרות ההשקעות של טריליוני דולרים במחקר בתחום הסרטן, לא מצאה עדיין הרפואה המודרנית מהם הגורמים לסרטן בכלל ולסרטן שד בפרט. לכן מרבית הטיפולים הרפואיים המקובלים כיום בסרטן מבוססים יותר על מחקרים סטטיסטיים, השערות, תיאוריות ועל ניסוי וטעיה מאשר על הבנה אמיתית של המחלה.

ד"ר האמר, אשר מצא את עצמו מבודד ואף נרדף ע"י הממסד הרפואי, הקים למעשה ענף חדש בעולם הרפואה, שלו הוא קרא "הרפואה הגרמנית החדשה" (GNM). הרפואה החדשה מציגה מודל מדעי שלם הניתן לבדיקה לפי כל הפרמטרים המדעיים המקובלים, ואותן בדיקות שנעשו עד כה אכן הראו התאמה מלאה לממצאיו של ד"ר האמר.
תאור מפורט יותר של התפתחות ה-GNM ניתן למצוא במאמר המופיע באתר זה תחת הכותרת "כיצד התפתחה הרפואה החדשה".

זהו מאמר שני מתוך סדרת מאמרים בעברית שמטרתם היא לפתוח בפני הקהל הרחב את התגליות וההבנות של הרפואה החדשה לגבי מחלות הסרטן ומחלות קשות אחרות.
סרטן ע"פ הרפואה החדשה
הרפואה החדשה מראה שכל תהליך סרטני הוא ביטוי לתוכנית ביולוגית מיוחדת ובעלת משמעות המופעלת כתוצאה מטראומה או קונפליקט כלשהו ומטרתה לעזור לגוף להתמודד עם הבעיות הקשורות לאותה טראומה או קונפליקט. כאמור הטראומה פוגעת בו-זמנית בשלוש רמות שונות: בפסייכי, באיבר פיזי ובאזור במוח הקשור לאותו איבר שנפגע. את הפגיעה במוח ניתן לראות בעזרת צילום CT של המוח, ורופא שלמד את "הרפואה החדשה" יכול לדעת לפי צילום זה את מהו סוג הטראומה שחווה אותו אדם ובאיזה איבר תופיע המחלה.
התהליך הסרטני נשלט ומבוקר באופן מלא ע"י המוח, וכאשר חולפת הטראומה או נפתר הקונפליקט יודע הגוף לרפא את עצמו באופן מלא, בד"כ ללא כל צורך בהתערבות רפואית אגרסיבית.
נסיונו של ד"ר האמר מראה הצלחה של 92% בריפוי של חולים אשר עברו לפחות באופן חלקי גם טיפול רפואי מקובל, והצלחה של כ-98% בריפוי חולים אשר לא טופלו בכימותרפיה והקרנות.

מטרתו העיקרית של מאמר זה היא לנטרל ככל האפשר את גורם הפחד המתלווה לגילוי הסרטן ולאפשר לחולה להימנע עד כמה שאפשר מטיפולים אגרסיביים מיותרים.

מה גורם להתפתחות סרטן הערמונית?
בהכללה ניתן להגיד שהגורמים להתפתחות גידול בערמונית הם קונפליקטים או טראומות המתבטאים אצל הגבר כפגיעה בגבריותו. אלה הם בד"כ קונפליקטים/טראומות הקשורים בבעיות פריון ו/או בקשר עם נשים.
לדוגמא:
• גבר מבוגר ננטש ע"י אשתו או בת-זוגו שהעדיפה ללכת עם גבר צעיר יותר
• גבר מוצא את אשתו או בת זוגו במיטה עם מאהב
• גבר שיש לו קושי לקיים יחסי מין או להביא ילדים
• גבר שאחד מילדיו אינו יכול או אינו רוצה להביא ילדים
• גבר שרוצה נכדים אך חרד שלעולם לא יהיו לו
• גבר שאשתו או בת זוגו מתנגדת לקיום יחסי מין
• קונפליקט/טראומה של יריבות בין גברים, בד"כ בקשר לאישה
• גבר שגבריותו נפגעת כתוצאה מהשפעה חזקה של אישה דומיננטית (בבית, בעבודה וכו`)
• אב שבנו התמכר לסמים או נעשה הומסקסואל
• אב שבתו הפכה ללסבית או הלכה בדרכים שבעיניו הן נלוזות
• בת מגישה תביעה משפטית כנגד אביה בנושא הקשור לירושה
• עובדות מכוערות המתגלות תוך כדי תהליך גירושין

תפקידה של בלוטת הערמונית הוא לייצר את נוזל הערמונית המהווה כ-10-30% מנוזל הזרע. נוזל הערמונית עוזר לתאי הזרע לשרוד טוב יותר בתוך הנרתיק בדרכם אל הביצית.

ריבוי תאים (גידול) בערמונית מאפשר לייצר כמות גדולה יותר של נוזל הערמונית, וזוהי כנראה מטרתו של הטבע בתהליך זה. כל עוד נמשכת השפעת הטראומה/קונפליקט ימשיך הגידול בערמונית לגדול כדי לייצר יותר נוזל ערמונית, מה שאמור לעזור לגבר להיות יותר פורה (יותר גברי).
תהליך התפתחות סרטן הערמונית?
כאשר יש טראומה/קונפליקט/שוק מאחד הסוגים הנ"ל שקורה בעוצמה מספיק חזקה או תופס את הגבר בהפתעה, כשהוא לא מוכן לזה, יתחיל להתפתח גידול סרטני בבלוטת הערמונית.
כל עוד נמשכת השפעת הטראומה/קונפליקט ימשיך הגידול להתפתח. כלומר, גודל הגידול תלוי באופן ישיר במשך השפעת הקונפליקט/טראומה.
ככל שהטראומה/קונפליקט יותר עוצמתי ואינטנסיבי יהיה קצב התפתחות הגידול מהיר יותר.
כל עוד מתפתח הגידול, דואג המוח לכך שיתרבו בגוף חיידקים מסוג מיקובקטריה (בעיקר חיידקי שחפת) ופטריות אשר תפקידם יהיה לפרק את הגידול. מספר החיידקים מבוקר על-ידי המוח כך שיהיה מתאים בדיוק לגודל הגידול.
בסרטן הערמונית אין כאבים: לא בשלב האקטיבי של הקונפליקט ולא בשלב הריפוי.

סימפטומים אפשריים כל עוד קיימת השפעת הטראומה/קונפליקט (השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הסימפתטית):
• מכסימום סטרס
• חשיבה כפייתית: עיסוק בלתי פוסק בבעיה, בגורמיה ובחיפוש פתרונות
• כפות ידיים ו/או רגליים קרות
• חוסר תיאבון
• אובדן משקל
• צמרמורות
• זיעה קרה
• הפרעות בשינה, קשיי הירדמות
• חיוורון
• דופק מהיר
• רמה נמוכה של סוכר בדם
• רמה נמוכה של חומציות הקיבה
• בחילה
• גידול בנפח בלוטת הערמונית
• אפשרות לקושי במתן שתן ולצורך תכוף יותר במתן שתן בגלל לחץ של הבלוטה על צינור השתן (קורה אצל כ-5% מהחולים)
• עליה ברמת הPSA בדם

שלב הריפוי (השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית):
ברגע שנפתר הקונפליקט (למשל: הגבר `כבש` מחדש את לב האישה שאיבד או שמצא בת זוג חדשה) – כל התהליך הופך כיוון:
הגידול נעצר ומתחיל להיות מפורק ע"י חיידקי מיקובקטריה, לאחר שאלה קיבלו פקודה מפורשת מהמוח להתחיל בעבודה (אם אין חיידקים כתוצאה מטיפול באנטיביוטיקה או כימותרפיה - יישאר גידול שפיר).

סימפטומים אפשריים בחלק הראשון של שלב הריפוי (השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית):
• הרגשת הקלה
• התרחבות כלי הדם, הידיים והרגליים חוזרות להיות חמות
• התיאבון חוזר
• עייפות רבה
• יתכן חום (החום יכול להגיע גם ל-40 מעלות צלזיוס ויותר)
• הזעות בשנת הלילה (בעיקר בין 01:00 ל-04:00)
• השתן נעשה עכור
• ריח לא נעים (מסריח) מהשתן
• יתכן דם בשתן (סימן מצויין לתהליך הריפוי)
• רמת ה-PSA בדם יורדת בצורה משמעותית.

כל עוד יש זרימת שתן תקינה, אין שום סכנה בתהליך הריפוי הטבעי.

משבר הריפוי (באמצע שלב הריפוי):
זהו מצב בו עלולים להופיע בצורה מרוכזת כל הסימפטומים של הטראומה/קונפליקט.
משבר הריפוי יכול להימשך כמה שניות, כמה דקות או כמה שעות. הוא נוצר כתוצאה מסיגנל סימפתטי חזק אשר תפקידו העיקרי הוא לגרום להוצאת הבצקת שנוצרת במוח כחלק מתהליך הריפוי.

החלק השני של שלב הריפוי (לאחר משבר הריפוי):
נמשך תהליך הריפוי עד להחלמה מלאה. ההשפעה הדומיננטית היא עדיין של מערכת העצבים הפאראסימפתטית, אך היא הולכת ומתמתנת עד לחזרה לתפקוד נורמלי. רמת ה-PSA בדם חוזרת להיות נורמלית.
כיצד מטפלים?
כפי שניתן להבין מכל האמור עד כה, הטיפול המשמעותי ביותר הוא ללמוד להתגבר על הטראומה הרגשית או לפתור את הקונפליקט הרגשי שגרם להופעת המחלה. זוהי עבודה לא קלה המוטלת בעיקר על החולה עצמו, כאשר תפקידו של המטפל הוא בעיקר לעזור באבחון, לכוון, לתת כלים, לייעץ ולתמוך.
ישנן שיטות שונות העוזרות להתגבר על קונפליקטים או להשתחרר מטראומות, וכל אחד צריך למצוא את השיטה המתאימה לו ביותר ואת המטפל המתאים לו ביותר.
כאשר מתרחשת טראומה הגורמת להפעלתה של מחלת סרטן, קולטים החושים שלנו את מרבית האינפורמציה הקיימת בסביבה באותו זמן – צלילים, צבעים, צורות, ריחות, מגע, טעמים, מילים או משפטים ספציפיים שנאמרו וכו`. כל אלה נחרתים בתת-מודע שלנו וכל אחד מהם עלול להיות טריגר אשר יפעיל מחדש את מעגל המחלה אם לא נהיה מודעים לו ואם לא נלמד לנטרלו.
לכן חשוב לא רק לפתור את הטראומה הישנה, אלא גם ללמוד כיצד לא לאפשר לאותם דברים שנחרתו בנו להפוך לטריגרים אשר יפעילו מחדש את מעגל המחלה.
המודעות לדברים היא המפתח לפתרון והיא הדבר העיקרי בריפוי אם היא מלווה בשינוי גישה, התייחסות וחשיבה בהתאם לצורך. מעבר לכך, כל אחת משיטות הטיפול יכולה להיות כלי עזר חשוב ולפעמים אף חיוני.
חלק חשוב מהעבודה הפנימית שכדאי לחולה לעשות קשור לסליחה (לאחרים ולעצמו), מחילה, הבנה, שקט פנימי, רוגע, בטחון עצמי, הערכה עצמית, ענוה, קבלה עצמית, אהבה, נתינה, סבלנות, סובלנות ואמונה.

סיבוכים אפשריים:
בערך ב-5% מהמקרים גדלה הבלוטה בצורה כזאת שהיא לוחצת על צינור השתן וגורמת לחסימתו המלאה או החלקית.
במקרה כזה ההמלצה היא להכניס קטטר לשלפוחית השתן עד שהגידול קטן וזרימת השתן חוזרת להיות נורמלית. בתהליך ריפוי טבעי, חודש עד חודשיים מתחילת שלב הריפוי הוא משך זמן המספיק בד"כ לבלוטה לקטון חזרה לגודל שאינו מפריע לזרימת השתן.
בשאר 95% מהמקרים, גם כאשר אין חיידקים אשר יפרקו את הגידול, יישאר אולי גידול שפיר לאחר שלב הריפוי, אך הגבר יחזור לתפקוד נורמלי מלא ללא כל סיבוכים.

באותם 5% מהמקרים בהם הגידול לוחץ על צינור השתן, אם זה נמשך זמן רב, עלולה להיות פגיעה גם בתאי עצב הנמצאים במקום וזה עלול לגרום לאימפוטנציה. במקרה כזה ניתוח עשוי להיות הפתרון הטוב ביותר.

טיפולי עזר (בנוסף לטיפולים הספציפיים לשחרור מטראומות):
תזונה ותוספי תזונה: חשוב לעשות התאמה אישית לכל חולה.
בדיקה קינסיולוגית היא אחד מכלי העזר הטובים למציאת התזונה המתאימה לנבדק.
בכל מקרה רצוי מאד לא לעשות צום לפני השלמת שני שלבי הריפוי.
בשלב הריפוי, אם תהליך פרוק הגידול נעשה באופן טבעי על-ידי חיידקים, חשוב לאכול הרבה חלבונים בשלב זה, במיוחד אם ישנן הזעות בלילה.

ביו-מגנטים: אלה הם מגנטים טיפוליים חזקים במיוחד המעלים את רמת האנרגיה בגוף, משפרים את חילוף החומרים בגוף, מעלים את לחץ החמצן בתאים ומפחיתים מצבי דלקת.
הטיפול המומלץ במקרה של סרטן הערמונית דורש 4 מגנטים קטנים ("שבבי-עוצמה") ו-4 מגנטים בינוניים (ביו-מגנטים רגילים). במקרה של ערמונית מוגדלת במיוחד מומלץ להשתמש גם בסופר ביו-מגנט אחד. בד"כ מומלץ גם לשתות מים ממוגנטים בקוטב שלילי.

פעילות גופנית: חשוב להתאים את הפעילות למצבו של החולה.

חשיפה לשמש: מומלץ מאד להיחשף לשמש לפחות 20 דקות ביום.

תמיכה של בת הזוג, בני המשפחה והחברים: זוהי נקודה חשובה ביותר. במקרים רבים בת-הזוג או מישהו מבני המשפחה הוא למעשה חלק מגורמי המחלה, מה שעלול להפוך את תהליך הריפוי לקשה הרבה יותר. לכן חיוני הוא שבת-הזוג תיקח חלק פעיל בתהליך הריפוי, כולל אם הדבר דורש טיפול זוגי כדי לפתור קונפלקטים שונים שנוצרו בין בני הזוג. אם הגורם למחלה קשור לקונפליקט עם מישהו אחר מבני המשפחה, חברים או עמיתים לעבודה, חשוב ליצור את התנאים בהם ניתן יהיה להגיע להבנות עם אותו אדם, לסלוח ולמחול אחד לשני אם צריך ולנטרל עד כמה שאפשר את אותם דברים שגרמו לקונפליקט ביניהם.
חשוב מאד שתהיה לחולה תחושה של אהבה ותמיכה מלאה מצד כל בני המשפחה והחברים, ללא ביקורת, ללא שפיטה וללא הפעלת לחצים לעשות טיפול כזה או אחר וללא הפעלת לחצים לגבי סגנון חייו.

התייחסות לרמת ה-PSA בדם:
עליה ברמת ה-PSA בדם מצביעה במקרים רבים (אך לא תמיד) על כך שהגוף מנסה להתמודד ולפתור את הטראומה או הקונפליקט שגרמו לפגיעה (מודעת או לא מודעת) בגבריות ע"י הגברת הפוריות של הגבר.
ככל שרמת ה-PSA גבוהה יותר, יש סיכוי רב יותר שאכן יש סרטן ערמונית.
ה-PSA מיוצר בעיקר בבלוטת הערמונית אך לא רק שם. גם כאשר מנתחים ומוציאים את בלוטת הערמונית עלולה להיות עליה ברמת ה-PSA בדם, כי איברים אחרים יכולים לייצרו, כשהעיקרי בהם הוא הכבד.
PSA נמצא גם בבלוטות איברי המין של האישה וברקמת השד ורמתו בדם אצל נשים עולה בזמן ההריון.
יותר ממחצית הגברים אשר יימצא אצלם PSA גבוה לא יאובחנו כבעלי ערמונית מוגדלת.
לעומת זאת, ישנם מקרים רבים בהם רמת ה-PSA בדם תקינה, אך בביופסיה של בלוטת הערמונית מוצאים תאים סרטניים.
דוגמת דם שתילקח מאדם אחד ותיבדק במעבדות שונות תראה בד"כ הבדלים גדולים למדי בתוצאות.
מחקר אירופאי הראה שבצרפת רמת ה-PSA הממוצעת בקיץ היתה גבוהה מזו שבשאר העונות.
ישנן תרופות אשר מורידות את רמת ה-PSA בדם וישנן אחרות המעלות את רמתו.

גם כאשר רמת ה-PSA בדם עולה לרמות גבוהות מאד (אפילו פי 20 מהנורמה) – אין בכך שום סכנה.
ה-PSA משמש כיום כסמן הטוב ביותר שיש לרפואה המקובלת לגילוי סרטן הערמונית וזאת בהיעדר סמנים אחרים טובים יותר. אך חשוב לדעת שזהו סמן שאמינותו היא מוגבלת ולכן הוא עשוי לשמש ככלי עזר באבחון אך לא ככלי אבחוני חד משמעי.
בכל מקרה חשוב לא להיבהל מתוצאות בדיקת דם המראה רמה גבוהה של PSA, אלא לנהוג בשיקול דעת ולהעזר בהסברים המופיעים במאמר זה.

האם ומתי כדאי לעשות ניתוח?
מבחינת הצלת חיים אין בדרך-כלל צורך בניתוח.
ניתוח עשוי להיות הפתרון הטוב ביותר באותם מקרים בהם הגידול לוחץ על צינור השתן ואין בגוף מספיק חיידקים שיפרקו את הגידול (בד"כ כתוצאה משימוש באנטיביוטיקה).

האם יש צורך בטיפולים כימותרפיים ובהקרנות:
הידע, ההבנה והניסיון של הרפואה החדשה מראים שטיפולים אלה גורמים ליותר נזקים מאשר תועלת. לא ניתן במסגרת מאמר זה להרחיב נושא זה ולהסבירו כראוי.


מאמר זה מוגש כמידע בלבד וההמלצות שבו אינן מהוות התוויות רפואיות. בכל מקרה יש להיוועץ ברופא מוסמך.


מקורות:
http://germannewmedicine.ca/documents/sbs-prostate-cancer.html
http://germannewmedicine.ca/documents/niemitz.html
http://www.whale.to/a/last.html
Scientific Chart of GNM. 2007, ISBN: 978-84-96127-29-6
GNM Seminar Two