רק מן ההקשבה לגוף ,מהתנועה הטמונה בתוכו , מההסכמה להעיז ולסמוך על הכוח ,
ארבע עשר חודשים לאחר פטירתה של אמי הצעירה מידיי ,בעודי אם לשני עוללים .
כאשר חלק מתאיי נשמתי רוויים בכאב ויגון והחלק האחר מוארים באהבת אם ,לא ידעתי את נפשי .
חיפשתי מקום ,דרך , שביל לריפוי ,לפורקן . לבנות מחדש משהו מן השלם , בחיי.
הגעתי אל מרחב עם מוזיקה הנוגעת במעמקי הלב והנשמה .
עם הזמנה להניע את הגוף ולרקוד , בפשטות.
פגשתי מבט אמיתי ,מאפשר .
נעניתי להזמנה והתחלתי לנוע , לנשום .
ובכל תנועה של הגוף ,משהו מתנועע בתוכי. השריון שעליי מתרכך ,פי החתום נפתח קמעה ,והלב חוזר להרגיש.
חיים ומוות ,מוות וחיים.
בקצב ,בעוצמה בתוכי נאבקים משמיעים את קולם ושוברים את שתיקתי .
הדם זורם , יש מקום לנוע , לחיות , לכאוב ,לבכות ,לזעוק ,לצחוק , לאהוב.
דרך ארוכה הייתה אז לפניי.
אך , נמצא המקום בו אחבוש ואסעד את לבי ואוכל להמשיך את חיי .מצאתי לי בית מרפא ושם למדתי ללוות אחרים בדרכם .
אני חוזרת אל הגוף שלי. אני מגלה מחדש כמה אני חזקה ,כמה אני שבירה.
הגוף שלי רוצה לנוע ,לכך הוא נועד. אני לומדת ליהנות מהפעלת הגוף שלי בדרכים שונות וחדשות . בכל פעם אני עושה משהו חדש או שלא עשיתי שנים רבות כמו, לזחול , לטפס ,לדלג , להתגלגל במלוא אורכי על הרצפה. אני חוזרת לילדה שבתוכי ונעה מתוך סקרנות והנאה . כמה טוב להיטען בשמחה ואנרגיה . אני נמתחת ,מתארכת ,מתגמשת ,מתחזקת ומבריאה.
אני מוצאת דרך אל העצמאות והעוצמה שבי.
אני נפגשת עם המקומות הייחודיים והחד פעמיים שבי ובו זמנית נוגעת באישה הקולקטיבית והאינסופית מרובת הפנים והדמויות.
אני אקטיבית,אני פסיבית ,אני מובילה ואני מובלת. אני פורצת ואני מסתתרת.אני יוצרת ,ממציאה ומתחדשת .
כמעט ללא צורך במילים ,רק מן ההקשבה לגוף ,מהתנועה הטמונה בתוכו , מההסכמה להעיז ולסמוך על הכוח ,התבונה , ההזדמנות , היציבות וההפתעה שגופי מזמן לי.
וכשהכל מסתיים ויד נוגעת בי. מעגנת בכל שריר ,בכל עצם ,בכל תא ,את הידע והאפשרויות שנפתחו.
מייצרת עדות לכל מי שאני ולכל מה שבי ,כדי שאדע שזה אפשרי עבורי להיות ולחיות את עצמי כך שוב ושוב .
ושוב איני שוכחת.
רינת לוי
ריו אביירטו