``זה הדבר הכי יפה בעולם כולו, חדר מלא באנשים שרוקדים באמת, זה הדבר הכי יפה שראיתי.``
על מקצבים ואנשים
כשפתחתי את העיניים כולם כבר היו מרוכזים בעצמם. האוויר היה חמים ודחוס, אבל לא בצורה מחניקה, יותר כמו...הפך לנוזלי או מוחשי יותר.
בכל מילימטר רבוע של הסטודיו הזה התרחש ריקוד, בכל סנטימטר של הפרקט רגל רקעה, האוויר היה ``נגוע`` והפך גם הוא לרוקד ורוטט.
כולם סביבי נעו בעדינות ובשקט של אחרי הסערה (איך התפרעתי, הייתי צריכה את זה אחרי שבועיים בלי ריקוד) חלק ישבו, כרעו, חלק שכבו או התגלגלו על הרצפה, חלק עמדו וכולם נעו בעדינות כזו, בהקשבה והתמסרות אמיתית לתנועה פשוטה, עמוקה שכבר כמו קרתה מעצמה.
התבוננתי סביבי בזמן שתנועה עדינה עוד ממשיכה להפעיל גם אותי, והתרגשתי כל-כך, הרהרתי לעצמי: זה הדבר הכי יפה בעולם כולו, חדר מלא באנשים שרוקדים באמת, זה הדבר הכי יפה שראיתי.
את התמונה הזו, המרגשת, ראיתי עכשיו, בסשן ריקוד שהשתתפתי בו בברלין. אבל כבר ראיתי, חוויתי והתרגשתי ממנה בעבר (ובהווה) : בניו יורק, חיפה, בואנוס איירס, ת``א, מונטווידאו, ירושלים וטבעון...בכל מקום שרקדתי בו, אנשים הם אנשים.
זה כל פעם מחדש מדהים אותי איך השפה הלא מילולית הזו של קצב ותנועה מחברת אותי תוך פחות מ 10 שניות לאדם שמולי באופן הכי פתוח, בלתי אמצעי וקרוב.
הפערים מצטמצמים, השוני מתגמד ומה שמתגלה זה הכוח האנושי הראשוני והאחיד: לכולנו יש ידיים ורגליים, אגן, מוח קודח, ולב שרוצה להיות אהוב ולאהוב. כשהקצב נוגע ומפעיל את החלקים האלו, הראשוניים, העתיקים, הבסיסיים – חדר מלא באנשים הופך להיות לונה פארק של מפגשים מרגשים, ולרגעים כולם פועמים יחד כמו גוף אחד, ואז משהו בנו נזכר שאנחנו דומים, קשורים זה לזה, קרובים...
לרגע נדמה שכולם בחדר שמחים להיות בני-אדם...
הקצב מחבר אותנו למקומות ראשוניים – לפימות הלב של אימא שלנו כשהיינו ברחם ומעורר בנו את התודעה הקולקטיבית הגופנית: שנים של אבולוציה אנושית לצלילי תופים.
תופים בטכסים, חגיגות, תפילות או מלחמות. התוף והתנועה השבטית מאז ומעולם הלכו יד ביד. הקצב יוצר אחדות, ובתוך השדה הבלתי נראה של הצליל, כל הרוקדים מתחברים ברמה מסוימת של תודעה.
לפעמים לוקח זמן עד שחלומות הופכים לרצונות ברורים ומשם מתגלגלים והופכים למציאות. זה התבשל והנה סוף סוף זה קרה : הזמנתי מתופף לאחת הסדנאות שלי בתל אביב וזו הייתה חוויה מיוחדת מאוד.
יש הבדל גדול בין מוסיקה וקצב שבוקעים ממערכת הסאונד ובין תיפוף לייב שנוגע היישר בעור, נכנס דרך האוזניים, מזיז את השיער, את הריסים ומהדהד דרך כל הנקבוביות, מגיע אל הלב, הבטן ומניע מבפנים...
החוויה הזו הייתה כל-כך כיפית ומיוחדת שהחלטתי לאפשר גם למי שרוקד בקבוצות
ריו אביירטו השבועיות שאני מנחה ולמשתתפים חדשים – לחוות אותה.