עם :
גיואן סונדר
מדיטציה של גורדייף. המאזנת בין המרכז הרגשי, הפיסי והאינטלקטואלי ומאפשרת לנו להגיע אל המרכז, אל אני שאינו נימצא באף אחד חלק שלנו. הריקודים הם מראה מלאה הומור לנוכחותנו או היעדרה ברגע הזה.
ג"א גורדייף היה ככל הנראה האמן המיסטי הגדול ביותר.
הוא נדד בכל אסיה דרך המזרח התיכון, חקר ולמד טקסים רוחניים שהתבצעו דרך ריקוד, מוסיקה, פיסול וציור. לימודיו של גורדייף הובילו אותו למסקנה ששלשה מרכזים עיקריים פועלים באדם. המרכז האינטלקטואלי, המרכז הרגשי והמרכז הפיסי. כל מרכז משפיע על פעילות המרכזים האחרים.
"...לכל אומה יש מאגר מוגבל של תנועות. דפוסי התנועה מחוברים לדפוסי המחשבה והרגש בקשר כל כך עמוק שאדם אינו יכול לשבור דפוס מחשבתי או רגשי מבלי לשנות את מאגר התנועות שלו..." (גורדייף, רשמים מהעולם האמיתי.)
גורדייף עבד בעיקר דרך ריקוד והשאיר אחריו מעל ל-150 ריקודים ותרגילים שיצר. הם ידועים בתור ריקודים מקודשים או פשוט `התנועות`. לכל תנועה הלחין גורדייף מוסיקה מקורית.
התיאוריה של גורדייף מתארת מצב בו הדפוסים שלנו כופים עלינו אוטומטיות, מאגר מוגבל של רגשות, מחשבות ותנועות.
הריקודים פותחים עבורנו דלת למודעות חדשה. גורדייף רצה שנפתח תחושת נוכחות, נהפוך להיות מודעים יותר לעצמנו ולמציאות. התנועות הן בעצם מדיטציה בצורת ריקוד.
לימוד התנועות מתחיל במציאת מרחב שקט בתוכנו בו אנו יכולים לחוש את האנרגיות שמניעות אותנו.
דרך המודעות המוגברת לתנועה אנו נעשים מודעים יותר לתהליכים הפנימיים שמכתיבים את חיינו.
הצטרפו להחלפת פרטי התקשרות
ו/או להמשך הזמנה