`חוכמת הקול` הוא ידע נשכח דרכו אפשר להפגש עם גופינו נפשינו ורוחינו. זו שפה שרובינו כבר לא זוכרים. החוכמה הזו מחכה בשקט שנחזור ונגלה עניין.
לקריאה נוספת »
הייתי מתחיל בלהשמיע קולות או לשיר, אבל את זה אולי נעשה אחר כך ביחד. אני הולך אחרי קולות כבר הרבה שנים, ואני לא מדבר רק על הקולות הפנימיים אלא הקול ממש, זה שיוצא מהגרון והבטן. שמתי לב שהקול מדבר בכמה שפות, את חלקן קצת הכרתי וחלקן לא הכרתי בכלל. נדמה לי שבדרך כלל כשאנשים מקשיבים למישהו מדבר או שר, הם ישימו לב קודם כל למה שהוא אומר, כלומר לתוכן המילולי, אצלי זה עובד קצת אחרת, אני שם לב קודם לקול ולמוסיקה שמתנגנת בדיבור, וקרה לא פעם או פעמיים שלא נרשם לי דבר ממה שהבן אדם אמר במילותיו ובכל זאת יכולתי לקבל רושם או תחושה די ברורה לגבי הבן אדם. לא היתה לי שום כוונה כזו או אחרת, פשוט תשומת הלב שלי הולכת לשם לבד. זה יכול להיות קצת מביך ואכן גם היה כשהגיע תורי להשתתף בשיחה ואני ריק ממילים ומלא במנגינות. או למשל יכולתי להקשיב לשיר באמת הרבה פעמים ועדיין לא יהיה לי מושג על מה השיר מדבר, לא במילותיו.
Hazrat Inayat Khan מוסיקאי וחכם סופי מתחילת המאה הקודמת כתב פעם שהמוסיקה חבויה בשפה כמו שהנשמה חבויה בגוף. מאוד שמחתי לגלות שאני לא סובל מתקלה כל שהיא אלא שההקשבה שלי מזהה את המקור ממנו היא באה ולשם היא הולכת, הביתה. האמת שקצת הגזמתי וקצת בקלות מדי ויתרתי על משמעויות ותכנים מילוליים, בקלות הזנחתי תקשורת פשוטה ויום יומית וחילקתי את חיי לשני עולמות שונים, האחד רוחני, מיסטי, חסר שם וצורה, חופשי, רחב, אינטימי ואינו ידוע. השני, מילולי, ריגשי, שיכלי, מעשי, מוגדר, מובנה, מותנה, מובן מאליו. האחד אהבתי, השני פחות. יכול להיות שרוב האנשים שמוצאים את עצמם על דרך רוחנית כזו או אחרת יעמדו מול החלוקה הזו משתאים.
אחד הדברים העיקריים שחיברו אותי לקול הוא שבמהותו, הוא החיבור הנכסף בין העולמות האלה. לקול שני מרכיבים עיקריים, נשימה וצליל. הנשימה מהווה את כח החיים, את אחדותם, היא לא מפלה אף אחד, לא משנה מה עובר לו בראש ובלב, היא מתנה את קיומה אך ורק בחיים. והצליל שעולה ממעמקי גופינו ונפשינו ומביא איתו מסר שאין שני לו, רק לי יש את הקול הזה, רק לך יש את שלך. ביחד כשהנשימה והצליל יוצאים לעולם כקול הם מביאים את הרוחני והגשמי, את הכללי והאישי גם יחד. שמתי לב למשל שלקול יש מרכיבים נרכשים שכבר מזמן לא רלוונטיים לחיינו בהווה , אשר מבלי משים, אנחנו מאלצים אותם לתוך קולנו והם מפריעים למסר האמיתי שלנו לעבור, חוצמזה הקול שלנו גם נשמע לנו משונה ולא פעם זר וקשה לנו להתחבר אליו, שזו הרגשה לא נעימה למי שמכיר. מתוך ההקשבה לגוונים האלה עולות אפשרויות להסיר אותם ולנקות את הקול יותר ויותר מצליליו הצורמים , והאמת שזה הרבה יותר קל ממה שזה אולי נשמע כי ברגע שתשומת הלב שלנו מופנית אל הקול וההקשבה שלנו נעשית עמוקה, כל מה שאין לו הד בחיים שלנו היום, נושר מחוסר עניין ואמת, ומתגלה כחסר חיים ולכן חסר כח אחיזה משל עצמו, זה אנחנו שלא משחררים. הקול שלנו מדווח כל הזמן על המצב הגופני והנפשי שלנו, ועוזר לנו להכיר מימדים נוספים של החיים והבריאה בכלל. הוא משתנה כל הזמן, הוא שונה מיום אחד למשנהו ולפעמים מרגע אחד לאחר. הוא נכנס לבטן, חודר לעצמות ומרעיד את הלב, תרתי משמע. הוא חוצה עולמות ומחבר אותם. הוא נושא מסרים מן העבר וההווה ומסתבר שגם מן העתיד. הוא נוגע בנו במובן העמוק ואינטימי ביותר כמו ששירה קולית יכולה לגעת בנו יותר מכל כלי נגינה אחר. ולכן העבודה איתו יכולה להיות משמעותית וחשובה.
כל פעם שאני כותב על הנושא הזה משהו, זה יוצא קצת אחרת, לפעמים אפילו הרבה. הרבה פנים יש לעבודה הזו, וזה תחום כל כך רחב ועמוק שאפשר להתחבר אליו כמעט מכל זווית אפשרית. מה שתמיד נשאר קבוע ורק הולך וגדל זו אהבה גדולה וסקרנות מרגשת. ורצון להכנס ולהתמסר לזה, בכל ליבי.
לתוך הטריפ הזה אני מזמין אתכם לבוא כך כמו שאתם, לצלול לעולם של צלילים של מנגינות, מקצבים ותנועות, של שקט כזה שמתגלה כשההקשבה נהיית עמוקה, שאפשר לשמוע איך השקט בעצם כל הזמן שם, הוא למעשה הרקע עליו מופיע כל צליל שהוא, כל נשימה. וללמוד לסמוך עליו שתמיד יחכה לנו, בשקט, בלי להלחם על מקומו, בלי להתווכח ולשכנע, הוא לא צריך, הוא יודע, הוא היה שם לפני כולם
"מתוך מסעות רבים, עצם היותי זה כל שאני זוכר".`עצם היותי` הוא מופע סולו רב כלי וקולות של אמן האילתור שי דיין.מופע המוקדש לרגע הזה בו אנו נוכחים ולמוסיקה שמספרת אותו.» עם שי דיין
"חוכמת הקול" - דרך לחקור את איכויותיו של הקול, כישות עצמאית ומנחה, ויכולותיו ככלי משחרר ומרפא.בעזרת הקול והנשימה-תנועה-צליל, נתבונן על גבולות התפיסה שלנו, ועד כמה אנחנו באמת חופשיים.» עם שי דיין