במהלך השיעור, הפנו את תשומת הלב לכיוון מבטכם -- בשביל בריאות חוליות הצוואריות ובשביל השקט הנפשי בזמן התרגול.
במהלך השיעור, אנחנו לעיתים כה מרוכזים בתרגיל, במורה או בהשתקפותינו במראה (או גם וגם), שאנו לא מודעים לכיוון מבטינו.
מעבר למשמעות הרוחנית של צמד המילים "המבט הפנימי", לכיוון המבט יש משמעות פיזיולוגית וביו-מכנית. "לאן העיניים מסתכלות, שם הגוף הולך", היה נוהג להדגיש המורה האהוב לבאלט. ואכן, המבט משפיע על מנח חוליות הצוואר וכך גם על מנח הגולגולת. לפעמים אנחנו יוצאים משיעור עם תחושת עייפות או כובד בשרירי הצוואר, כתפיים ו/או גב עליון, מבלי היכולת לשחזר את התרגיל או המנח שיצרו את העומס.
טיפ קצר: תבדקו לאן נוטה לפנות מבטכם במהלך השיעור.
בייחוד חשוב לשים לב במנחים של עמידת שש, שכיבה על הבטן או שכיבה על הגב עם פלג גוף עליון באוויר. בהוראתי, אני פוגשת לא מעט תלמידים שכיוון מבטם לבדו יוצר עומס מיותר על שרירי הצוואר. בדרך כלל, מדובר במבט אל המראה או אל התקרה במנחים הנזכרים לעיל, אשר יוצר פשיטה מוגזמת של חוליות הצוואריות, ומאמצים יתר על המידה את השרירים המעורבים.
בעמידת שש ובשכיבה על הבטן, מבט אל קצה המזרן שלפניכם ("למטה וקדימה") יעזור למקם את הגולגולת (הכבדה!) בצורה נכונה ונינוחה יותר. במנחים של גב עגול (קמור), מבט אל הטבור או הברכיים יעזור להעריך את שרירי העורף ולמקם את חוליות הצוואר בהמשך לעמוד השדרה כולו.
ואת המראה אפשר לעזוב בשקט, לפחות בשיעור
פילאטיס. "אין מה לראות שם", אני נוהגת לומר לתלמידים. אבל את זה נשאיר למאמר שלם.