נשימת פילאטיס ידועה גם כ"נשימה אחורית-צידית". בעזרת מספר טיפים פשוטים, נלמד לכוון את הנשימה לאיזור הצלעות ונשמור את איזור המרכז שקט ואסוף.
"לקחת אוויר...ולהוציא...ושוב לקחת...ולהוציא..." אנו חוזרים על פעולות השאיפה והנשיפה אלפי פעמים במהלך היום, אך בכמה מתוכן משתתפת המודעות שלנו, כשאנו מרגישים את קצב הנשימה, את אורכה, את כיוונה?
בשיעורי
פילאטיס אנו שואפים, תרתי משמע, לחבר את התנועה עם הנשימה. הנשימה המיוחדת אותה אימץ ג`וזף פילאטיס נקראת "נשימה אחורית-צידית" (posterior lateral breathing). בפוסט קצר זה, ארצה לחלוק מספר שלבים שיעזרו לכם למצוא ולהרגיש את הנשימה של
פילאטיס.
נתחיל מלמצוא מנח שיהיה נעים לשהות בו כמה רגעים. אפשר לשבת בישיבה זקופה ונינוחה, עם רגליים משוכלות או כף אל כף, או לשכב על הגב. נוודא שהעורף נינוח, כתפיים משוחררות רחוק מהצוואר, והגוף יכול לשהות ללא מאמץ מיוחד במנח שבחרנו. נתחיל לשים לב להיותינו יצורים נושמים: לאוויר הנכנס אל האף, בין הנחיריים, ולאוויר היוצא, עוזב את הגוף -- מהאף או מהפה, מה שיותר נוח.
נשימה סרעפתית
מכאן נניח את כפות הידיים על הבטן התחתונה. בלקיחת האוויר נאפשר לבטן התחתונה לעלות לתוך כפות הידיים, ובהוצאת האוויר, נאפשר לה לשקוע לעבר עמוד השדרה והגב התחתון. עם כמה שפחות מאמץ, נמשיך לעוד 5 עד 10 מחזורי נשימה באופן זה, וננסה להאריך מעט את משך השאיפה ומשך הנשיפה. נשימה זו, המרחיבה את הבטן התחתונה, נקראית "נשימה סרעפתית" (diaphragmatic breathing) ואותה אנו מכירים מתרגול היוגה והמדיטציה (בין היתר).
נשימה צידית
נעבור לנשימה של
פילאטיס: נוציא את האוויר, והפעם ניקח מבלי שהבטן התחתונה תתרחב ותעלה לתוך כפות הידיים. בשונה ממקודם, אנו שומרים את האיסוף העדין גם בלקיחת אוויר וגם בהוצאתו. מכאן נעביר את כפות הידיים לצידי הצלעות, כך שהאצבעות פונות קדימה (או למעלה, אם אם אנו שוכבים על הגב) והאגודל פונה לאחור (או למטה).
נכוון את השאיפה הבאה לאיזור המגע של הגוף עם כפות הידיים ונאפשר לצידי הצלעות להתרחבם. כתוצאה מכך, כפות הידיים יתרחקו זו מזו בשאיפה, ובנשיפה איזור הצלעות יתהדק כלפי המרכז וכפות הידיים יתקרבו זו לזו.
הידיים עצמן לא יוזמות תנועה, כשכל תפקידן הוא ללוות את התרחבות כלוב הצלעות ואת צמצומו במהלך הנשימה. נשמור את החזה פתוח, כתפיים שקטות, ונמשיך עם נשימה זו לעוד 5-10 מחזורים. אם רוצים, אפשר לשחרר יד אחת מצידי הצלעות ולהחזיר אותה אל הבטן התחתונה, כדי להזכיר לה להישאר אסופה ושקטה.
נשימה אחורית צידית
נחזיר את כפות הידיים לצידי הצלעות, והפעם נכוון את לקיחת האוויר פחות אל הצדדים ויותר לתוך שני האגודלים. באופן זה, נדריך את השאיפה להרחיב את החלק האחורי של כלוב הצלעות. בהתחלה, ייתכן והנחיה זו תישאר ברמת הדמיון בלבד. עם הזמן והתרגול, נלמד להכיר את הגוף האחורי שלנו כך שהנשימה אליו תהפוך לקלה ונגישה יותר.
דימוי שאני אוהבת לתת הוא זה של מצנח, הקשור אל הגב שלנו באותו הקו עליו מונחות כפות הידיים. בלקיחת אוויר, המצנח נפתח כך שכל הרצועה הרחבה של כלוב הצלעות האחורי מתרחבת, ואנו נוחתים ברכות לתוך הוצאת האוויר. נמשיך וננסה, פנימה והחוצה, פנימה והחוצה.
וכך, בלי לשים לב, בילינו כמה רגעים עם הנשימה שלנו. אופני הנשימה השונים מזמינים חוויות ומצבים פסיכו-פיזיים שונים, ועדיין יש להם הרבה מן המשותף. ייתכן ואתם מרגישים זאת ממש עכשיו: גוף רך ונינוח, תודעה שקטה, ממוקדת ורגועה.