לפני תשע שנים נסעתי להודו למרכז איינגר שבפונה. המרכז שוכן בלב שכונה של בתים פרטיים ובכניסה עטורת הפרחים פסלים מקודשים.
הבית של מר
איינגר ובתו, גיטה מאוד צנוע והלבנים מתייבשים להם על החבל הפונה אל המרכז עצמו, הצמוד לבית.התחתונים עשו לי את זה, כי מיד ידעתי שהגעתי לבית אמיתי, אכן בית של אנשים מיוחדים.
כלום לא הכין אותי לצניעות של המרכז. שירותים נקיים עם בול קליעה עם חרסינה משנות השישים, שהתאורה בהם דלה וכמובן שאין נייר טואלט ולפי הנהוג בהודו צריך לרחוץ בעזרת דלי. השיעור שאליו רשמו אותי התקיים בשעות אחר הצהריים המאוחרות, באולם ענקי שמאכלס מאה ויותר אנשים, והשקט בו היה מפתיע. לפתע נכנס גורוג`י, הגורו, מייסד שיטת איינגר
יוגה אותה אני מתרגלת כבר עשר שנים.
מיד בהיכנסו עזבו כולם את מקומם, התכנסו ליד הדלת והשתרעו עם כל גופם על בטנם כאות למחווה ולכבוד לגורו. בקומם הם נסוגו לאחור עם הפנים אליו וכפות ידיהם באנג`לי מודרה (תנועת הברכה בהודו). אני לא הייתי מסוגלת להשתטח כך והסתפקתי בהורדת עיניים. לא יאמן אך מצאתי את עצמי מתרגלת את השיעור לידו. לא ידעתי את נפשי מרוב שמחה, אני והגורו אחד ליד השני!
אחרי זמן מה נכנסה גיטה, הלוא היא בתו, לבושה בסארי לבן וצחור, והתיישבה בכבדות על הבמה, מלווה בארבעה אסיסטנטים שעמדו מאחוריה. השיעור החל, גיטה הורידה את הסארי ונשארה עם מכנסיים קצרים בצבע ירוק. מאה ויותר אנשים, מזרון נושק למזרון, התרגשות רבה. גיטה אישה גדולת מימדים עם מבט של מלאך, קול רועם, וגורבת גרביים ורודות עם נקודות לבנות על הצד התחתון שלהם למנוע התחלקות. היא לא עזבה את הבמה וחילקה הנחיות ממרום הבמה. לפתע אני שומעת: "זו עם החולצה האדומה, מה את עושה"? ולפני שאני מספיקה להבין שעלי מדובר, היא כבר הגיעה אלי, נזפה בי על ביצוע התנוחה, תיקנה את התנוחה, מלמלה משהו על בערות הזרים המערביים וכבר נעלמה לקדמת הבמה, ממשיכה בשיעור. לא הצלחתי להבין איך בין מאה אנשים היא הצליחה לזהות טעות קטנה שלי, מה גם שהתאורה הייתה דלה מאוד. בהודו לא משתמשים בחשמל הרבה. השיעור נערך כמו שסיפרתי בשעות אחר הצהרים המאוחרות והאור לא היה דלוק. כשרצתה גיטה להתמקד על נקודה מסוימת הקשורה בשיעור, היא הייתה מפסיקה את השיעור, אסיסטנט אחד היה רץ לכיוון הדלת שם היו המתגים, לוחץ על מתג אחד, האור מעל הבמה היה מואר, היה רץ חזרה לבמה, מבצע את האסנה תוך כדי שגיטה מסבירה ומבארת, ואז רץ חזרה לכיוון הדלת, מכבה את המתג, והשיעור היה נמשך ללא תאורה מוגברת.
כך ביליתי במשך חודש וחצי עם גיטה. רשמתי כל מילה שאמרה, ניסיתי להבין למה התכוונה, ובחדרי במלון שוב תרגלתי את מה שהפנמתי.
אינני אישה דתייה, ובאמת שלא רגשנית במיוחד, אבל בסופו של הביקור, כשעמדתי מולה וניסיתי להיפרד לשלום, כל מה שיכולתי לעשות היה לבכות. ניסיתי לומר לה עד כמה אני מודה, מעריצה ומכבדת, אך נבצר ממני. ככל שהסתכלתי בעיניה החכמות כך בכיתי יותר, עד שבסופו של דבר, שמתי את כפות ידי כנגד חזי, הרכנתי את ראשי ועזבתי את החדר.
פגשתי את הגורו שלי.
כאן ביפו, היכן שאני מלמדת
יוגה, בסוף כל שיעור אני מודה בהרכנת ראש אל הלב למוריי - גבי, שרה, גורוג`י, פטנג`לי וכמובן גיטה.
המילה גורו בסנסקריט פרושה מורה!