למחשבות שלנו אין רגליים. לגוף שלנו יש. הוא ורק הוא יכול לקחת אותנו למחוזות אליהם נרצה להגיע.
אימון, מעכשיו הוא לא רק מילים
יום אחד אולי אפרוס כנפיים
שמונה שנים הרגיש ר` שכל הניאונים, הניקל והכרומו שהקיפו אותו בחברת ההי טק בה עבד, לא הצליחו להאיר את נפשו הכבויה. הוא השתוקק לנוע בדרך אחרת. ר` חלם ללמוד טיפול אלטרנטיבי. הוא ידע שזה הייעוד שלו אבל המשיך לשבת 12-10 שעות ביום מול המחשב או כפי שהוא כינה אותו "הגולם" ועשה כמיטב יכולתו כדי להסתיר את תחושת התסכול שהלכה ופשטה אצלו מבפנים בגלל חוסר ההגשמה שבה חש. רק אחרי שפיטרו אותו הוא הרגיש בשל לעשות מעשה ולהירשם ללימודים.
שנים של קיבעון לא הולכות ברגל.
ר` לא לבד באיטיות הביצוע. רוב האנשים יוצרים שינוי משמעותי בחייהם רק אחרי הרבה זמן בו הם
חלמו עליו. הרבה יותר קל לנו לחלום על הגשמה, לדמיין זוגיות, לפנטז על עצמאות מאשר לקום
ולעשות את זה!. "יום אחד אולי אפרוש כנפיים", שרה מרגלית צנעני את מה שכולנו חולמים עליו.
מדוע לוקח לחלומות שלנו כל כך הרבה זמן להתגשם?
התשובה היא פשוטה: כי לא אפשרנו לזה לקרות. לא עשינו שום צעד. שום תזוזה על מנת שדברים בחיינו ישתנו. לא פרשנו כנפיים. רק חשבנו. הבעיה היא שלמחשבות שלנו אין רגליים. לגוף שלנו יש. הוא ורק הוא יכול לקחת אותנו למחוזות אליהם נרצה להגיע. אנחנו יכולים לחכות שנים עד שנקים אותו מרבצו אבל למה לחכות? בסופו של דבר -שנים של קיבעון לא הולכות ברגל.
נתחיל לנוע?
לרקוד את החלום
כשאנו משלבים לתוכן האימוני-מילולי תרגילים תנועתיים, אנו זוכרים טוב יותר את החוויה.
ניסיתם פעם לשים לעצמכם מוסיקה ולרקוד בעיניים עצומות את החלום שלכם לזוגיות טובה?
אנו יכולים לחוות מצבים רגשיים שונים דרך תנועה, מה זה עבורנו להיות באהבה? - התמסרות, הקשבה, רכות, אסרטיביות, ביטוי עצמי, יצירתיות ?....
כל מה שעלינו לעשות זה להקשיב לגוף שלנו. לתת לו לנוע בטבעיות על פי הצורך שלו.
יש כאלו שיפתחו את הזרועות לרווחה, אחרים יניעו את ראשם לצדדים ויש שינועו לאט ובעדינות.
אין פה עניין של נכון או לא נכון. כל אחד עם התנועה שלו שבאה מתוכו, עם הביטוי העצמי שלו. בואו ונרגיש איך זה להיות באהבה, בשמחה ובתמיכה.
רובנו שכחנו איך לנוע ויותר מכך, איך לנוע בקצב שנכון לנו. אנחנו יושבים במשרד מול מחשב והדבר היחידי שזז בגופנו הן האצבעות. כשאנו מכניסים יותר תנועה לחיינו אנו יכולים לחוות רגשות של שחרור, שמחה, חיוניות, שיתמכו בנו בכל דרך שנחליט לצאת אליה. הגוף שלנו הוא כלי מצוין להטמעת חוויות. יתרה מזה, הוא מקור לידע. הוא `יודע` מה טוב בשבילנו.
אימון מוצלח הוא אימון בו הדיאלוג המילולי בין המאמן למתאמן מביא את המתאמן לנוע מהמקום בו הנשמה דיברה ("אני חייבת שינוי") למקום בו הגוף ינוע: יבוא לפגישה, ירשם ללימודים, יתזז בין ראיונות עבודה, ואפילו... ילך למכון כושר, לחנות בגדים, למספרה או לקוסמטיקאית על מנת לשפר את התדמית החיצונית והדימוי העצמי.
ככל שההלימה בין מה שהראש שלנו חושב ("אני רוצה לשדר לעולם אסרטיביות"), לבין מה שהגוף מרגיש ("זה מרגיש כל כך עוצמתי כשאני עומד זקוף"), תהיה גדולה יותר, כך נתנהל ממקום שיהיה יותר נכון עבורנו.
רוצים לתרגל את זה?
עמדו בפיסוק קל, ברכיים כפופות, דמיינו את עמוד השדרה שלכם כציר מרכזי של הגוף וסובבו אותו סביב צירו ימינה ושמאלה כשהאגן מוביל את התנועה.
שימו לב מה קורה לידיים? שימו לב לתנופה שלהן, שימו לב עד כמה רחוק טווח הראייה, שימו לב להרגשה שלכם. עתה דמיינו שחבל מצמיד את ידיכם לרגליים, עשו את אותה תנועה והפעם- הידיים "קשורות" - צמודות לרגליכם ולא זזות,
שימו לב - מה קרה לטווח התנועה של הידיים? איך זה השפיע על טווח הראייה? איך זה השפיע על ההרגשה. איפה הושקעה האנרגיה? בתנופה? בבלימה?
האם אתם יכולים לחשוב על מצבים בחייכם בהם אתם כובלים את ידיכם? (לא מצליחים להזיז את היד ולהתקשר?) האם אתם יכולים לדמיין את השינוי שיכול להתחולל בחייכם במצב זה אילו הייתם מתירים את הכבלים הדמיוניים?
בפעם הבאה שתשמעו את המילים של השיר היפה של נעמי שמר "איזה מזל החלטתי ללכת, אל הצגת הקולנוע השנייה....", תזכרו שבשביל שינוי דרושים שני דברים: הראש = המחשבה, והגוף = התנועה. רק כששניהם ינועו.
בקצב המדויק לכם, בשמחה ובהתלהבות תצליחו לחולל שינוי.
המאמר פורסם גם כאן »