הצצה למפגש -
סיפור מפגש מקורס אימון בשילוב תנועה `
"אני עומדת במעגל ומביטה סביבי, אני מושיטה את ידי ובא לרקוד איתי..."
(כל השמות בדויים).
בכל מפגש אנחנו עושים CHECK IN ובודקים מה הבאנו אתנו, וכשאנחנו עוזבים אנו עושים CHECK OUT ובודקים עם מה אנו יוצאים.
המפגש הרביעי בסדנה עומד לפני סיום.
במפגש זה ערכנו הכרות רחבה עם `השדונים` השוכנים בתודעתנו (המחשבות המעכבות), הזכרנו לעצמנו את `הפיות` שלנו( המחשבות המקדמות), ותרגלנו במשחק תפקידים דיאלוג מעצים ביניהם.
עכשיו אנו יושבים במעגלאני מביטה במשתתפים ומבקשתCHECK OUT .
סמדר הודיעה לנו חגיגית שהשבוע היא מתכוונת ללכת לכל מקום עם פנקס צמוד כדי שתוכל לתעד כל `מחשבת שדון` שעולה בה, על מנת שתעשה הכרות מעמיקה עם ה`שדונים` שמנהלים אותה.
כולם נלהבים לשתף ורק דפנה לא לוקחת חלק בחגיגה. אני רואה אותה יושבת מסויגת ובכל זאת מחליטה לשאול אותה אם היא רוצה לשתף.
"אין לי מה להגיד על השדונים אבל עצוב לי," היא אומרת בעיניים דומעות, "בכל פעם שביקשת מאתנו לעבוד בזוגות, נותרתי בגפי או שחברתי לאדם האחרון שנותר ללא בן זוג. משהו במצב הזה עורר בי געגוע גדול לזוגיות שמזמן לא הייתה לי."
"את אומרת שמסיבה מסוימת, את בניגוד לשאר, לא חברת לאף אחד וזה מה שמעציב אותך" אני משקפת לה.
היא שותקת לרגע ואז אוחזת בה התרגשות והיא אוזרת אומץ ומחליטה לשתף אותנו:
"פתאום קלטתי שמשהו בהתנהלות שלי משאיר אותי לבד.
ברגע שמגיעה בקשה לחבור לאדם נוסף, אני מסתכלת סביבי, מסמנת את מי שאינני רוצה שיבחר בי וממהרת להשפיל עיניים, כדי שלא ייווצר עמו קשר עין.
בו זמנית, אני גם מסמנת את מי שהייתי רוצה לבחור,
אך מיד עולה בי המחשבה שמזהירה אותי מלהישיר אליו מבט חודר
ואני משפילה מבט. במקום שאנצל את הזמן הקצר המוקצה לחבור לפרטנר,
אני מבזבזת אותו במחשבות שתפקידן לשמור עלי מאי נעימויות.
אני לא רוצה שיראו אותי ולכן אני מצטמצמת, נמנעת מקשר עין ובסופו של דבר,
לאחר שכולם בחרו את הבחירות שלהם, אני נשארת עם עצמי."
"האם הסיטואציה הזו מוכרת לך גם בחייך שמחוץ לחדר הזה?" אני מתעניינת,
"`כן" היא משיבה, "לא מזמן השתתפתי במפגש חברתי, היה שם בחור שמצא חן בעיני ובמקום למצוא את הדרך להפנות את תשומת ליבו אלי,
השפלתי מבט והחבאתי את עצמי בכל פעם שהוא התקרב למרחב שלי.
למה אני משקיעה מאמצים רבים כל כך בלהסתיר עצמי עד שאני הופכת לבלתי נראית?" תהתה בינה לבין עצמה.
לאחר התלבטות קצרה ביני לבין עצמי כיצד להתייחס לדבריה באופן עדין שאינו חודרני, אני מחליטה להאיר את סדרי העדיפויות שהיא מתנהלת מתוכם כפי שמשתמע מדבריה ושואלת: "האם יכול להיות שמה שאת בעצם אומרת זה שיותר חשוב לך להימנע ממצבים לא נוחים מאשר למצוא בן זוג ?"
כאן עצרה דפנה את שטף דיבורה, התמסרה לשקט וכולנו איתה. דמעות עלו בעיניה.
"איזו דפנה את רוצה להיות, בוחרת או נבחרת?" אני שואלת
"נבחרת על ידי מישהו שאני בוחרת"היא עונה לי ומחייכת,
"על מה את מוכנה לוותר כדי להיות נבחרת?" אני מתעניינת
"אני מוכנה להפסיק להקשיב תמיד ל`שדון` ששומר עלי מדחייה ופגיעה" היא עונה.
אני מביטה בה ורואה אישה יוצאת דופן באישיותה ובמראה, ותוהה ביני לביני, כיצד מצאה עצמה במקום בלתי צפוי וכואב במיוחד, דווקא תוך כדי תנועה.
בשלב זה, אני בוחרת לעצור את השיחה ולתת לדפנה ולשאר המשתתפים
הזדמנות להתאמן מעט על להיות בוחרים, נבחרים, מסורבים, נענים.
להנחייה שלי קמים המשתתפים ממקומם ויוצאים `לטייל` במרחב.
אני מבקשת מהם לחלוף זה על פני זה ולקרוא בשמותיהם של חברי הקבוצה המטיילים יחד איתם במרחב.
המשתתף ששומע את שמו נישא בפי אדם אחר, יכול להיענות לקריאה, לומר `כן` ולהצטרף לקורא לטיול משותף, ולחילופין, הוא יכול לסרב לקריאה,
לענות ב `לא`, להמשיך בדרכו ואולי לבחור בן זוג אחר כלבבו.
תוך מספר שניות, מתמלא החדר בקולות, שמות, שאלות, תשובות, סימני שאלה, סימני קריאה, המרחב הופך מרחב מזמין, שמח, בוטח, בטוח, מחויך ונושם.
וכמו בחיים, גם כאן- אנשים הולכים, חוזרים, מזמינים,
נענים, מסורבים, מתחברים ונפרדים- חיים!
נראה שדפנה נהנית מהמשחק, ואם אני מבחינה נכון
אז חלק מהמשתתפים ממש דואגים לסרב לה.
גם את הסירוב שלה אני יכולה לשמוע,
ה`לא` שבתחילה נשמע לא משכנע, הופך לנחושיותר ויותר ככל שנמשכת התנועה,
כאילו `נדבק`בדפנה משהו מהטון הקבוצתי הנחוש שהאחרים הביאו איתם.
בדקות האחרונות של המפגש, לפני שאנו יוצאים מהמרחב הקבוצתי הבטוח ויוצאים לשבוע נוסף של תנועה במציאות היום-יום, אנו מסיימים בריקוד של יחד במעגל.
הפעם ביקשתי מהמשתתפים להביא למעגל המשותף את התנועה שאיתה הם בוחרים לנוע בשבוע הקרוב.
דפנה בתורה, נכנסת למרכז המעגל, זקופה, מחייכת, משירה מבט, ועושה את התנועה הראשונה שלה: בתנועה מזמינה, היא מושיטה ידיים פתוחות לעבר אחד המשתתפים, שקורץ לעברנו ובוחר שלא להיענות ונשאר במקומו. ודפנה, כשחיוך קטן של ניצחון נסוך על פניה מסמנת לעברנו באגודל מורם, מפנה אליו את גבה בהפגנתיות, ומושיטה יד מזמינה לעבר חבר פוטנציאלי אחר.
המאמר פורסם גם כאן »