המורים והחוויות שעיצבו את דרך העבודה שלי
גיל 6 :
התחלתי לרקוד בגיל 6, אני זוכרת היטב את התחושה שלי במופע הסוף השנה, הייתי מוגבהת על הבמה כשהרבה עיניים צופות בי, הרגשתי שיש בי חיות ושמחה, כאילו אני מוארת מבפנים, זה היה רגע חשוב שנתן לי הרבה כוח והוביל אותי להמשיך לרקוד לאורך כל השנים עד היום.
בלט קלסי:
מאז גיל שש המשכתי לרקוד בחוגי ריקוד ובגילאי העשרה למדתי במתנ"ס בקרית אונו אצל גבי בר שהייתה סולנית בלהקת `קול ודממה` של הכוריאוגרף משה אפרתי. היא לימדה בלט קלאסי ואת מופעי סוף השנה עשינו בשיתוף עם משה אפרתי שהוביל את הכוריאוגרפיה של המופעים. הייתי בקורסי קיץ בסטודיו של להקת `קול ודממה` ונוצרה קירבה עם הרקדנים ועם הווי הלהקה שהיו בה רקדנים שומעים ורקדנים חרשים שעבדו והופיעו יחד.
בית הספר של להקת בת דור:
בגיל 16 החלטתי לנסות להתקבל לבית הספר של להקת בת דור כיוון ששמעתי שזה בית הספר הכי רציני בארץ ללימודי בלט קלאסי ומודרני. התקבלתי לבת דור ולמדתי שם במשך 3 שנים קלאסי ומודרני בהיקף גדול ורציני של הרבה שעות בשבוע ועם מיטב המורים מהארץ ומהעולם שבאו לתת סדנאות וקורסי קיץ בבת דור.
בסטודיו של ירון מרגולין:
אחרי הצבא הגעתי לרקוד בסטודיו של ירון מרגולין שהיה רקדן בלהקת בת שבע ואחרי שפרש הקים סטודיו עצמאי בירושלים והופיע בערבי מחול של סולואים, דואטים ומחולות קבוצתיים. הוא למד בילדותו באולפן למחול של ירדנה כהן (כלת פרס ישראל למחול שנפטרה לפני כשנה בגיל 100) והושפע ממנה ומדרך העבודה שלה. בעבודתו הוא שילב בין הטכניקה של הבלט הקלאסי לבין דרך העבודה של ירדנה כהן שיצרה בתהליך של אימפרוביזציה ושנושאי הריקודים שלה עסקו במיתוסים עתיקים שורשיים מתוך עולם התנ"ך.
אני זוכרת את הרגע המפחיד בסטודיו של ירון כשהוא שם מוסיקה ונתן את ההוראה שעד אז מעולם לא נתקלתי בה- ריקדו באופן חופשי, אלתרו את הריקוד שלכם עכשיו. הייתי המומה, לא היה לי מושג איך לזוז ולרקוד בלי הוראות מדויקות וחיקוי של המורה המעביר את השיעור. למרות הפחד הגדול והתחושה של חוסר האונים שהייתה לי ברגע זה, הרגשתי משיכה גדולה לחקור את הדרך הזאת של החופש בריקוד והאפשרות לרקוד ריקוד אישי המתהווה ברגע, ללא ידיעה, תכנון או הוראה מבחוץ.
הבחירה בדרך של ריקוד שהוא התמסרות למתהווה ברגע:
זו הייתה תחילתו של מסע ארוך ומשמעותי שנגע וממשיך לנגוע בתוככי הנפש הרוקדת שלי. גיליתי את הצורך העצום שלי לבטא את עצמי בדרך הריקוד, ביטוי שהוא בלתי אמצעי, ללא גבולות או משטר של חוקי תנועה אלו או אחרים. ריקוד שיש בו חקירה מתמדת של עצמי את החלקים החבויים שבי הכמהים לצאת לעולם ולהתגלות לעצמי ולאלו הצופים בי רוקדת. אני חשה אושר עצום גדול ומרפא כשאני מאפשרת לעצמי להתבטא כך בריקוד. ריקוד שהוא התמסרות לכוח היצירה המפעם בתוכי, מתוך כבוד והוקרה לכוח היצירתי הזה, שיש בו מן הניצוץ של הכוחות הרוחניים העליונים הקיימים בעולם.
הקשר לירדנה כהן:
שלוש רקדניות שהדרך שלי בריקוד מושפעת מהן בצורה הכי משמעותית הן ירדנה כהן שלמדתי אצלה באולפן המחול בחיפה ויצרתי איתה קשר אישי קרוב בשנות העשרים שלי. הלהט והטוטאליות של ירדנה בחיבור שלה לריקוד, ההבנה העמוקה שלה שהריקוד הוא דרך בראשיתית ושורשית לאדם לבטא את עצמו, משפיעים עלי בכל פעם שאני רוקדת, חושבת על ריקוד, צופה במופעי ריקוד, מדבר או כותבת על ריקוד.
הקשר לתמר בורר:
הרקדנית השנייה היא תמר בורר. תמר היא רקדנית בוטו שמעל עשרים שנים היא משותקת בשתי רגליה כתוצאה מתאונת דרכים. תמר הייתה רקדנית נפלאה גם לפני התאונה, היא למדה בבתי ספר שונים בארץ ובעולם והושפעה עמוקות מהרקדן וכוריאוגרף הבוטו קזואו אונו. תמר המשיכה ליצור לרקוד ולהופיע גם אחרי שהפכה למשותקת ברגליה. היא מלמדת
מחול בוטו ומופיעה לאורך כל השנים במופעי סולו ובשיתופי פעולה עם רקדנים, מוסיקאים, שחקנים, אומני וידאו ואומנים פלסטיים. תמר בעיני היא הרקדנית בעלת יכולת הביטוי העמוקה והמרגשת ביותר שראיתי בארץ.
אני זוכרת היטב את המופע הראשון שלה שראיתי בשנות השלושים שלי. כשתם המופע, נעמדתי במקומי, לא רציתי לקום מהכיסא וללכת הביתה, ואמרתי לעצמי "עכשיו אני מבינה איך צריך לרקוד".
למדתי אצל תמר במשך מספר שנים, בשיעורים קבוצתיים וכן בשיעורים פרטיים. במסגרת הלימודים שלי אצלה יצרתי מופע סולו שלי שנקרא "שורשים".
הקשר לאנה הלפרין:
הרקדנית שהכרתי בשנים האחרונות ושאני מושפעת מאוד מהיצירה שלה היא אנה הלפרין. אנה היא אישה בת 90, שעדיין רוקדת ומלמדת ריקוד. אנה היא יהודיה מקליפורניה, שייסדה להקת מחול, הופיעה בכל העולם ולימדה ריקוד. היום יש מקומות בכל העולם שמלמדים את השיטה שלה. את אנה פגשתי בארץ. ראיתי סרט יפיפה על חיי הריקוד שלה בשם "Breath Made Visible". בסרט רואים גם קטעי ריקוד שהיא יצרה. התרשמתי עמוקות מהריקודים שאנה יצרה בעשורים האחרונים. בריקוד אחד העוסק בדימויים האפלים של החלק האחורי של גופה, היא לבושה בגלימה שחורה, עומדת באחורי הבמה כשגבה מופנה לקהל ואז מסתובבת עם הפנים לקהל , צועדת קדימה וצועקת צעקה מקפיאת דם. האומץ שלה להביא את עצמה כל כך חשופה ועוצמתית ריגש אותי ומחזק אותי להעז ולהביא את כולי חשופה ועוצמתית בריקוד שלי.
מורה נוסף שלמדתי אצלו בשנים האחרונות הוא אריה בורשטיין, שעוסק באימפרוביזציה,
קונטקט אימפרוביזציה ויש לו רקע בתחום הבוטו.
הקשר לתנועה האותנטית:
בשנים האחרונות אני משתתפת במפגשי
תנועה אותנטית, בהנחיית יעל ברקאי, שמנהלת את בית הספר למטפלים בתנועה בסמינר הקיבוצים.
מפגשים אלו מהווים בשבילי מקום של פתיחות , קבלה והתבוננות משותפת בתהליכי יצירה בריקוד.